M’Cheyne Bible Reading Plan

כג ישוע פנה אל הקהל ואל תלמידיו ואמר: ² "הסופרים והפרושים יושבים על כסא משה. ³ לכן טוב שתשמעו בקולם ותעשו את מה שהם אומרים, אבל בשום אופן אל תעשו מה שהם עושים! כי הם עצמם אינם עושים את מה שהם דורשים מכם לעשות. ⁴ הם מכבידים עליכם בדרישות שונות, בעוד שבעצמם לא מוכנים להרים אצבע.

⁵ הם עושים את כל מעשיהם בשביל שיראו אותם. הם מעמידים פני צדיקים, מניחים תפילין בציבור ומאריכים את הציציות שלהם. ⁶ במסיבות הם אוהבים לשבת בראש השולחן, ובבית הכנסת – במקומות השמורים. ⁷ הם אוהבים שנותנים להם כבוד ברחובות ושקוראים להם 'רבי'. ⁸ אל תרשו לאיש לקרוא לכם כך, כי ה' לבדו הוא רבכם, וכולכם שווים כאחים. ⁹ כמו כן אל תפנו לאיש בתואר 'אבי', כי רק לאלוהים שבשמים עליכם לקרוא 'אבי'. ¹⁰ אל תרשו שיקראו לכם 'מורי ורבי', כי יש לכם מורה ורב אחד בלבד, והוא המשיח.

¹¹ ככל שתרבו לשרת את הזולת בענווה, כך תגדלו בעצמכם. כדי להיות גדולים ביותר – היו עבדים! ¹² מי שחושב את עצמו לגדול עלול להתאכזב מאוד כשיושפל, ומי שמשפיל את עצמו יהיה גדול באמת.

אוי לכם, הפרושים והסופרים, צבועים אתם! לא די שאינכם נכנסים בעצמכם למלכות השמים, אתם גם מונעים מאחרים להיכנס! אתם מעמידים פני צדיקים ומתפללים באריכות באמצע הרחוב, וכל זאת בזמן שאתם מגרשים אלמנות מבתיהן. צבועים שכמוכם! ¹⁵ כן, אוי לכם, צבועים! אתם נוסעים למרחקים כדי לגייר אדם אחד, ולאחר שהתגייר אתם הופכים אותו לבן-גיהינום עוד יותר מכם!

¹⁶ אוי לכם, מנהיגים עיוורים! הכלל שלכם הוא: 'אם נשבעת במקדש ה' מותר לך להפר את שבועתך, אולם אם נשבעת בזהב של בית-המקדש אסור לך להפר את שבועתך.' ¹⁷ עיוורים טיפשים! מה חשוב יותר, הזהב או המקדש שמקדש את הזהב?

¹⁸ כמו כן אתם אומרים: 'שבועה במזבח אינה מחייבת ומותר להפר אותה, אך שבועה בקורבן שעל המזבח – מחייבת.' ¹⁹ עיוורים! מה גדול וחשוב יותר, הקורבן שעל המזבח או המזבח עצמו המקדש את הקורבן? ²⁰ הרי אם אתם נשבעים 'במזבח', אתם נשבעים למעשה בו ובכל אשר עליו. ²¹ כאשר אתם נשבעים 'במקדש', אתם נשבעים למעשה בו ובאלוהים השוכן בו. ²² ואם אתם נשבעים 'בשמים', אתם נשבעים בכסא אלוהים ובאלוהים עצמו.

²³ כן, אוי לכם פרושים וסופרים צבועים! אתם מקפידים על הלכות דקדקניות כמו לתת מעשר על עלי נענע בגינה, אולם אתם מתעלמים מהדברים החשובים באמת כמו צדק, רחמים ואמונה! אתם אמנם חייבים לתת מעשר, אולם אסור לכם להזניח את הדברים החשובים יותר. ²⁴ מנהיגים עיוורים! אתם מסננים את היתוש ובולעים את הגמל!

²⁵ אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים שכמוכם! אתם מקפידים כל-כך על צחצוח הכוס מבחוץ, אולם תוכו מצחין מריקבון! ²⁶ פרושים עיוורים, טהרו תחילה את פנים הכלי ואז כולו יהיה נקי!

²⁷ אוי לכם, סופרים ופרושים! אתם דומים לקברים הנראים יפים ומפוארים מבחוץ, אך בתוכם הם מלאים עצמות מתים, ריקבון וטומאה. ²⁸ אתם משתדלים להיראות קדושים, אולם בפנים לבכם מלא צביעות וטומאה.

כן, אוי לכם פרושים, ואוי לכם סופרים – צבועים שכמוכם! אתם בונים מצבות לנביאים שאבותיכם הרגו, ומניחים פרחים על קברי אנשי-האלוהים שאבותיכם רצחו, ואתם אומרים: 'אנחנו, כמובן, לא היינו מעזים לנהוג כפי שנהגו אבותינו!'

³¹ בדבריכם אלה אתם מעידים על עצמכם שהנכם בני רשעים. ³² אתם הולכים בעקבות אבותיכם וממלאים את מכסת עוונותיהם. ³³ נחשים בני נחשים! כיצד תימלטו מעונש הגיהינום?

³⁴ אני שולח אליכם נביאים, חכמים וסופרים; אחדים מהם תהרגו בצליבה, ואחרים תלקו בשוטים בבתי הכנסת שלכם, ותרדפו אחריהם מעיר לעיר! ³⁵ וכך תישאו באשמת הריגתם של כל אנשי האלוהים – החל בהבל הצדיק וכלה בזכריה בן-יהוידע, שאותו רצחתם בבית-המקדש בין ההיכל למזבח. ³⁶ ובכן, כל זה יבוא על הדור הזה.

³⁷ ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים ורוגמת באבנים את שליחי אלוהים! פעמים רבות חפצתי לאסוף את בנייך, כתרנגולת האוספת את אפרוחיה תחת כנפיה, אולם לא הרשיתם לי. ³⁸ ועתה אלוהים נוטש את ביתכם, ³⁹ ואני אומר לכם שמעתה ואילך לא תראו אותי יותר, עד אשר תאמרו: 'ברוך הבא בשם ה'!'"

כג פולוס נעץ את מבטו בחברי הסנהדרין ואמר: "אחים, תמיד חייתי לפני אלוהים במצפון נקי."

² באותו רגע ציווה חנניה הכהן על האנשים שעמדו ליד פולוס לסטור לו על פיו.

³ "יסטור לך אלוהים, קיר מסויד שכמוך!" קרא פולוס. "איזה מן שופט אתה? כיצד אתה יכול לשבת כאן ולשפוט אותי על-פי התורה, כשבאותו זמן אתה עצמך עובר על התורה, ומצווה להכות אותי?!"

⁴ האנשים שעמדו קרוב לפולוס אמרו אליו: "אתה מעליב את הכהן הגדול!"

⁵ "אחי, אני מצטער," התנצל פולוס. "לא ידעתי שזהו הכהן הגדול. הרי כתוב בתורה שאסור להעליב נשיא או שליט."

⁶ פתאום צץ רעיון במוחו של פולוס: הלא מחצית חברי הסנהדרין היו פרושים, ומחציתם - צדוקים. הוא קם על רגליו וקרא בקול: "אחי, אני פרוש בן פרוש, ועכשיו אתם שופטים אותי על-שום שאני מאמין בתחיית המתים!"

⁷ דבריו אלה פילגו מיד את הסנהדרין לשניים, ועתה הייתה המחלוקת בין הפרושים ובין הצדוקים. ⁸ כי הפרושים האמינו בתחיית המתים ובקיומם של מלאכים ורוחות, ואילו הצדוקים כפרו בכל אלה.

⁹ ההמולה הלכה וגברה, וסופרים אחדים - שהיו פרושים בעצמם - קמו ודיברו בזכותו של פולוס. "לא מצאנו כל אשמה באיש הזה!" צעקו. "אולי הקול שדיבר אליו בדרך לדמשק היה רוח או מלאך!"

¹⁰ המתיחות גברה והוויכוח התלהט; הנוכחים החלו למשוך את פולוס - זה לכאן וזה לכאן. מפקד החטיבה פחד שיקרעו את פולוס לגזרים, ולכן ציווה על חייליו לקחת אותו משם בכוח הזרוע ולהחזירו למצודה.

¹¹ באותו לילה עמד האדון לצדו של פולוס ואמר לו: "חזק ואמץ, פולוס! כשם שהעדת עלי בפני תושבי ירושלים, כך תצטרך להעיד עלי גם בפני תושבי רומא!"

לפנות בוקר התקבצו יחד למעלה מארבעים יהודים, ונדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שיהרגו את פולוס. ¹⁴ הם הלכו אל ראשי הכוהנים ואל הזקנים וסיפרו להם על כך. ¹⁵ "בקשו ממפקד החטיבה להחזיר את פולוס לבית-הדין," אמרו. "העמידו פנים כאילו שאתם רוצים לשאול אותו עוד כמה שאלות, ואנחנו כבר נהרוג אותו בדרך."

¹⁶ אולם בן-אחותו של פולוס גילה במקרה את מזימתם, ומיהר אל המצודה כדי לדווח לפולוס על כך.

¹⁷ פולוס קרא לאחד הקצינים ואמר: "קח את הנער הזה אל המפקד; יש לו משהו חשוב לספר לו."

¹⁸ הקצין לקח את הנער, הביאו אל המפקד והסביר: "פולוס האסיר קרא לי וביקש ממני להביא אליך את הנער הזה, כי יש לו משהו לומר לך."

¹⁹ המפקד אחז בידו של הנער, הובילוהו הצידה ושאל: "מה אתה רוצה לומר לי?"

²⁰ "מחר מתכוננים היהודים לבקש ממך להחזיר את פולוס לסנהדרין", סיפר הנער, "ביומרה שהם מעוניינים לשאול אותו שאלות נוספות. ²¹ אולם אל תשמע בקולם! כי למעלה מארבעים איש אורבים לו בדרך, מוכנים להתנפל עליו ולהרוג אותו. הם נדרו נדר שלא יאכלו ולא ישתו עד שפולוס ימות. עתה הם מחכים שתענה בחיוב לבקשתם."

²² אל תאמר לאיש שסיפרת לי דברים אלה." הזהירו המפקד, ושלחו לדרכו. לאחר מכן קרא המפקד לשני קצינים ופקד עליהם: "הכינו מאתיים חיילים לצאת לקיסריה הערב בשעה תשע! קחו אתכם מאתיים קשתים, ועוד שבעים פרשים חמושים. תנו לפולוס סוס רכיבה, והביאו אותו בשלום אל פליקס המושל."

²⁵ הוא שלח בידם את המכתב הבא אל פליקס:

²⁶ "מאת: קלודיוס לוסיאס.

"אל: הוד מעלתו המושל פליקס.

"שלום וברכה!

²⁷ "אדם זה נתפס על-ידי היהודים, והם כמעט הרגו אותו. אולם משנודע לי שהוא אזרח רומאי, שלחתי מיד חיילים להצילו מידם. ²⁸ הבאתי אותו למשפט לפני בית-המשפט העליון של היהודים, כדי לדעת מה עשה. ²⁹ עד מהרה נוכחתי לדעת שהאשמותיהם מתייחסות רק לאמונה היהודית, ולא למעשה פלילי שדינו מאסר או מוות, ³⁰ אך כשנודע לי שיהודים רוצים להרוג אותו, החלטתי לשלחו אליך ולומר למאשימיו להביא את טענותיהם לפניך."

³¹ החיילים מילאו את הפקודה ולקחו את פולוס בלילה למבצר אנטיפטרוס. ³² למחרת בבוקר חזרו החיילים למצודה בירושלים, והשאירו את פולוס עם הפרשים כדי שייקחו אותו לקיסריה.

³³ בהגיעם לקיסריה הביאו את פולוס לפני המושל, ומסרו לו את המכתב. ³⁴ פליקס קרא את המכתב ושאל את פולוס למוצאו.

"אני מקיליקיה," ענה פולוס.

³⁵ "אשמע את המקרה שלך במלואו כאשר יגיעו לכאן גם מאשימיך," אמר לו המושל, וציווה לשמור עליו בכלא שבארמון המלך הורדוס.