M’Cheyne Bible Reading Plan

יט כשסיים ישוע את דבריו, עזב את הגליל וחזר ליהודה דרך עבר הירדן. ² קהל גדול הלך בעקבותיו, והוא ריפא את החולים שביניהם. ³ פרושים אחדים שבאו לנסותו שאלו: "האם מותר לאיש להתגרש מאשתו על כל דבר?" ⁴ ישוע הגיב: "האם אינכם קוראים את כתבי-הקודש? הלא כתוב שאלוהים ברא איש ואישה מבראשית, ⁵ ושעל האיש לעזוב את אביו ואמו, ולהתאחד עם אשתו^[a]. ⁶ לפיכך הם כבר לא שניים אלא אחד! ואסור להפריד את מה שאלוהים איחד."

⁷ "אם כך," המשיכו הפרושים, "מדוע משה אמר שאיש יכול לגרש את אשתו, אם רק ייתן לה גט?"

⁸ ישוע הסביר: "משה הרשה לכם להתגרש מנשותיכם רק משום שהכיר את לבכם הקשה והחוטא. אולם לא זאת הייתה כוונתו המקורית של אלוהים. ⁹ אני אומר לכם: כל איש המגרש את אשתו, מלבד במקרה של זנות, ונושא אחרת לאישה – הוא נואף!"

¹⁰ "אם כך הדבר," אמרו תלמידיו של ישוע, "הרי מוטב לא להינשא כלל!" ¹¹ "לא כל אחד יכול לקבל עמדה זאת," אמר ישוע. "רק אלה שה' עוזר להם בכך יכולים לקבל אותה. ¹² אחדים נולדים סריסים ואינם יכולים להינשא, אחרים מסורסים על-ידי אדם, ויש המסרבים להינשא למען מלכות השמים. מי שיכול – שיקבל זאת על עצמו."

¹³ ילדים קטנים הובאו אל ישוע כדי שיניח את ידיו עליהם ויתפלל. אולם התלמידים גערו באמהות שהביאו את הילדים: "אל תטרידו אותו!"

¹⁴ ישוע שמע ואמר: "תנו לילדים לבוא אלי ואל תמנעו מהם, כי לאלה שייכת מלכות השמים!" ¹⁵ לפני שהלך משם הוא הניח את ידיו על ראשי הילדים וברך אותם.

¹⁶ יום אחד בא איש אל ישוע ושאל: "רבי, אילו דברים טובים עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?"

¹⁷ "מדוע אתה שואל אותי בנוגע לטוב? רק אלוהים טוב באמת!" השיב לו ישוע. "אולם בתשובה לשאלתך: אם תשמור את המצוות תזכה בחיי נצח."

¹⁸ "איזה?" שאל האיש.

"לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה עד שקר, ¹⁹ כבד את אביך ואת אמך, ואהבת לרעך כמוך!" השיב ישוע.

²⁰ "תמיד שמרתי את כל המצוות האלה. מה עוד עלי לעשות?"

²¹ "אם ברצונך להיות שלם," ענה ישוע, "מכור את כל רכושך וחלק את הכסף לעניים, כדי שאוצרך יהיה בשמים, ולאחר מכן לך אחרי."

²² לשמע דברים אלה התעצב האיש והלך לדרכו, מפני שהיה עשיר מאוד.

²³ ישוע פנה לתלמידיו ואמר: "לאדם עשיר קשה מאוד להיכנס למלכות השמים. ²⁴ דעו לכם שקל יותר לגמל לעבור דרך חור המחט, מאשר לאדם עשיר להיכנס למלכות השמים!"

²⁵ הערה זאת הביכה את התלמידים. "מי, אם כן, יוכל להיוושע?" שאלו.

²⁶ ישוע הביט בהם ואמר: "למעשה, אף אחד, אולם עם אלוהים הכול אפשרי."

²⁷ "אנחנו עזבנו הכול כדי ללכת אחריך," התפרץ פטרוס. "מה נקבל בתמורה?"

²⁸ "כשבן-האדם יישב במלכות על כסא כבודו המפואר," השיב ישוע, "אתם, תלמידי, תשבו על שנים-עשר כסאות ותשפטו את שנים-עשר שבטי ישראל. ²⁹ כל מי שוויתר למעני על ביתו, אחיו, אחיותיו, אביו, אמו, אשתו, ילדיו או רכושו – יקבל בתמורה פי מאה ויזכה בחיי נצח. ³⁰ אולם רבים מאלה שהם ראשונים עתה יהיו אז אחרונים, ואחדים מהאחרונים עתה יהיו אז ראשונים."

יט בזמן שאפולוס היה בקורינתוס עבר פולוס בכל רחבי אסיה הקטנה, וכשהגיע לאפסוס פגש תלמידים אחדים. ² "האם קיבלתם את רוח הקודש כשהאמנתם?" שאל אותם.

"לא," ענו. "למה אתה מתכוון? מהו רוח הקודש?"

³ "אם כן, באיזו טבילה נטבלתם?" שאל פולוס. "על עיקרי האמונה שלימד יוחנן המטביל," השיבו התלמידים.

⁴ "טבילתו של יוחנן באה רק להוכיח את הרצון לשוב מן החטא ולהאמין באלוהים," הסביר להם פולוס, "ומי שנטבל חייב להאמין בישוע המשיח, שעל בואו ניבא יוחנן."

⁵ לשמע דברים אלה מיהרו התלמידים להיטבל בשם האדון ישוע המשיח. ⁶ כשסמך פולוס את ידיו עליהם, צלח עליהם רוח הקודש והם החלו להתנבא ולדבר בשפות בלתי-מובנות. ⁷ שנים-עשר איש נכחו באותו מעמד.

⁸ במשך שלושת החודשים הבאים הלך פולוס מדי שבת לבית-הכנסת, הטיף באומץ לב על אמונתו, ושכנע אנשים רבים להאמין בישוע המשיח. ⁹ אולם היו אנשים שדחו את בשורתו ודיברו בפומבי נגד ישוע. משום כך עזב פולוס את המקום וסרב לשוב ולדבר אליהם. הוא הוציא מתוכם את המאמינים המשיחיים, ולימד אותם מדי יום בבית-המדרש "טירנוס". ¹⁰ הדבר נמשך כשנתיים, עד שכל אדם באסיה הקטנה - יהודי וגוי - שמע את בשורת ה'. ¹¹ מה נפלאים היו הניסים שחולל אלוהים באמצעות פולוס! ¹² כאשר הונחו ממחטותיו או חולצותיו על החולים, נעלמו מיד המחלות, והרוחות הרעות עזבו אותם.

¹³ מספר נוודים יהודים, אשר נדדו ממקום למקום וגירשו שדים ורוחות רעות, החליטו לנסות לגרש את השדים והרוחות בשם האדון ישוע. הם החליטו להשתמש בלחש הבא: "בשם אותו ישוע שעליו מבשר פולוס, אני מצווה עליך לצאת!" ¹⁴ בין המלחשים האלה היו שבעת בניו של סקווה, שהיה אחד מראשי הכוהנים. ¹⁵ אולם כשניסו להשתמש בלחש זה כדי לגרש שד מאדם אחד, השיב להם השד: "אני מכיר את ישוע ואני מכיר את פולוס, אבל מי אתם?" ¹⁶ השד התנפל על שניים מהם והכה אותם נמרצות, עד שברחו מן הבית ההוא עירומים ופצועים.

¹⁷ סיפור המעשה התפשט במהירות רבה בין היהודים והגויים בכל אפסוס. פחד גדול שרר בעיר, ושם ישוע המשיח זכה לכבוד ולהערצה. מאמינים רבים שעסקו לפנים במעשי כישוף למיניהם התוודו על מעשיהם בפומבי. הם הביאו את ספרי הכישופים ואת הקמעות שלהם, ושרפו אותם באש לעיני כולם (מישהו העריך את שווי הספרים האלה בכ- 100,000 שקלים). ²⁰ מעשה זה של המאמינים הוכיח שדבר ה' חדר עמוק ללב האנשים באזור כולו.

²¹ לאחר מאורעות אלה החליט פולוס לחצות את יוון בדרכו לירושלים. "אחרי כן," אמר, "עלי ללכת לרומא." ²² הוא שלח לפניו ליוון את שני עוזריו, טימותיוס ואריסטוס, והוא עצמו נשאר בינתיים באסיה הקטנה.

²³ באותו זמן התפתחה באפסוס מהומה גדולה הקשורה במאמינים המשיחיים. ²⁴ המהומה החלה בגלל צורף בשם דמטריוס, אשר היה בעל מפעל לייצור דגמי כסף של מקדש האלילה היוונית ארטמיס. הוא העסיק פועלים רבים ושילם להם משכורת גבוהה. ²⁵ דמטריוס כינס את פועליו ופועלים אחרים שעסקו באותו מקצוע, ופנה אליהם:

"רבותי, מלאכה זאת היא כל פרנסתנו. ²⁶ אתם רואים ושומעים בעצמכם מה עושה פולוס זה. הוא הצליח לפתות אנשים רבים להאמין שאלילים מעשה ידי-אדם אינם אלוהים כלל, וכתוצאה מכך יורד היקף המכירות שלנו! הוא פיתה את האנשים לא רק באפסוס, כי אם בכל הארץ! ²⁷ אינני מדבר אך ורק על הצד העסקי של העניין, על אבדן הכנסתנו וקיפוח פרנסתנו; חשבו לרגע על הסכנה שבאבדן יוקרתה של האלה הגדולה ארטמיס! תוך זמן קצר לא יהיה כל ערך למקדשה של ארטמיס, אשר שמה יצא לתהילה לא רק בארצנו, אלא בעולם כולו!"

²⁸ דברים אלה עוררו את זעמם של הפועלים, והם החלו לצרוח: "גדולה היא ארטמיס של האפסים!"

²⁹ עד מהרה הייתה מהומה ברחבי העיר. ההמונים תפסו את גיוס ואריסטרכוס ממקדוניה, שהיו מלוויו של פולוס, וגררו אותם אל האמפיתיאטרון כדי להעמידם לדין. ³⁰ פולוס רצה ללכת ולדבר אל ההמון, אולם התלמידים לא הניחו לו. ³¹ אפילו מספר קצינים רומאים מהאזור, שהיו אוהדיו של פולוס, הזהירו אותו; הם הודיעו לו שלא יסכן את חייו ושלא יעז ללכת לאמפיתיאטרון.

³² בתוך האמפיתיאטרון הייתה מהומה; זה צועק דבר אחד, וזה צועק דבר אחר; איש לא שמע את דברי רעהו. למעשה רוב האנשים לא ידעו כלל מדוע התאספו שם!

³³ אחדים הגיעו למסקנה שאלכסנדר היה אשם בכל, מפני שהיהודים דחפו אותו קדימה. אלכסנדר הניף את ידו וביקש שקט, כדי שיוכל לדבר. ³⁴ אולם משנוכח הקהל לדעת שהוא יהודי, החלו כולם לצעוק: "גדולה היא ארטמיס של האפסים! גדולה היא ארטמיס של האפסים!" צעקותיהם נמשכו שעתיים שלמות.

³⁵ בסופו של דבר הצליח מזכיר העיר להשתיק את ההמון הזועם. "אנשי אפסוס", פתח ואמר, "הרי כל אחד יודע שאפסוס היא המרכז הדתי של פולחן האלה הגדולה ארטמיס, אשר הפסל שלה ירד אלינו מהשמים. ³⁶ הואיל ואיש אינו חולק על עובדה זאת, עליכם להירגע ולא לנהוג בפזיזות ובקלות ראש! ³⁷ אתם הבאתם הנה אנשים אשר לא שדדו דבר ממקדשה של ארטמיס, ואף לא חיללו את כבודה. ³⁸ אם לדמטריוס ולפועליו יש טענות נגדם, שיתבעו אותם לדין! הרי בתי-הדין שלנו פתוחים לקהל בשעות הרגילות, והשופטים יכולים לדון בעניין ללא דיחוי. ³⁹ אם יש לכם תלונות בעניינים אחרים, עליכם לנהוג לפי המקובל ולהביא אותן לפני מועצת העיר. ⁴⁰ כולנו נמצאים עתה בסכנה, כי הממשל הרומאי עלול לדרוש מאיתנו דין וחשבון על ההתפרעות הזאת, שאין לה שום הצדקה. ואם הממשל ידרוש הסבר, לא יהיה לנו מה לומר!" ⁴¹ כשסיים לדבר, שלח את ההמונים לבתיהם.