M’Cheyne Bible Reading Plan

יד כאשר שמע הורדוס (שר הרובע של המדינה) על ישוע, ² אמר לאנשיו: "אין ספק שהאיש הזה הוא יוחנן המטביל! יוחנן קם לתחייה, ולכן הוא מסוגל לחולל את כל הנסים האלה." ³ הורדוס אמר דברים אלה משום שזמן מה קודם לכן אסר את יוחנן וכבל אותו בכלא, על-פי דרישת אשתו הורודיה שהייתה בעבר אשת אחיו פיליפוס, ⁴ משום שיוחנן אמר להורדוס שאסור לו להתחתן אתה. ⁵ הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אולם פחד ממהומות ומרידות, כי העם חשב את יוחנן לנביא.

⁶ אולם במסיבת יום הולדתו של הורדוס רקדה לפניו בת הורודיה ריקוד שמצא-חן בעיניו מאוד, ⁷ והוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתרצה. ⁸ לפי דרישת אמה ביקשה הנערה שיביאו לפניה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל.

⁹ המלך הצטער, אולם לא רצה להפר את שבועתו, ולא רצה לאבד את יוקרתו בעיני אורחיו. משום כך נתן הורדוס את ההוראות הדרושות, ¹⁰ וראשו של יוחנן נכרת בבית הסוהר ¹¹ והובא על מגש לבתה של הורודיה, אשר נתנה אותו לאמה.

¹² תלמידי יוחנן באו וביקשו את גופתו, ולאחר שקברו אותו הלכו לישוע וסיפרו לו מה שקרה.

¹³ כששמע ישוע מה שקרה, הפליג לבדו בסירה למקום מבודד, אולם ההמונים גילו אותו, ולכן עזבו את כפריהם והלכו אחריו לאורך חוף הים. ¹⁴ ישוע ירד מהסירה, וכשראה את האנשים הרבים שחיכו לו, ריחם עליהם וריפא את החולים שביניהם.

¹⁵ לפנות ערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו: "אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות אוכל בכפרים שבאזור, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין מה לאכול."

¹⁶ אולם ישוע השיב להם: "אין צורך. אתם תאכילו אותם."

¹⁷ "מה?" קראו התלמידים בתמיהה. "יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים!"

¹⁸ "הביאו אותם לכאן," הורה ישוע. ¹⁹ הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם. ²⁰ כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים-עשר סלים. ²¹ באותו ערב היו שם כ-5000 איש מלבד הנשים והילדים!

²² לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה. לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים.

²⁵ בערך בשעה ארבע לפנות בוקר בא ישוע לקראתם, כשהוא פוסע על-פני המים. ²⁶ התלמידים המבוהלים צעקו מפחד, כי חשבו שהוא רוח רפאים.

²⁷ ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו, זה אני!"

²⁸ "אדון, אם זה באמת אתה," קרא אליו שמעון פטרוס, "צווה עלי ללכת לקראתך על-פני המים!"

²⁹ "בסדר," ענה ישוע. "בוא!" ופטרוס ירד מן הסירה והחל ללכת על-פני המים לקראת ישוע. ³⁰ אולם כשהביט פטרוס בגלים הגבוהים שסבבוהו נבהל והחל לטבוע. "הצל אותי, אדון!" צעק פטרוס.

³¹ מיד הושיט ישוע את ידו וחילץ את פטרוס. "חסר-אמונה אתה!" הוכיח אותו ישוע. "מדוע פקפקת?" ³² כשעלו ישוע ופטרוס לסירה השתתקה הרוח.

³³ התלמידים האחרים ישבו שם המומים ונדהמים. "אתה באמת בן האלוהים!" קראו.

³⁴ הם המשיכו בדרכם ועגנו בחוף גינוסר. ³⁵ אנשי המקום הכירו אותו מיד, והפיצו את דבר בואו בכל האזור. תוך זמן קצר הובאו אליו חולים רבים כדי שירפא אותם. ³⁶ החולים ביקשו מישוע שירשה להם רק לגעת בכנף בגדו, וכל אלה שעשו זאת נרפאו!

יד גם באיקניון הלכו פולוס ובר-נבא לבית-הכנסת. הם הטיפו את דבר ה' בעוצמה כה רבה, עד שיהודים וגויים רבים האמינו באדון.

² אולם היהודים שדחו את בשורת אלוהים הסעירו את רגשות הגויים, ועוררו בלבם אי-אמון בפולוס ובר-נבא. ³ למרות זאת נשארו שם השניים זמן רב למדי, כשהם מבשרים את דבר ה' באומץ, ואלוהים אישר שאכן הם שליחיו על-ידי הניסים והנפלאות שחולל באמצעותם. ⁴ תושבי העיר היו חלוקים בדעותיהם: חלקם תמכו במנהיגים היהודים, וחלקם - בפולוס ובר-נבא.

כאשר נודע לשני השליחים שהגויים, היהודים ומנהיגיהם תכננו להתנכל להם ולרגום אותם באבנים, מיהרו להימלט על נפשם. הם הגיעו לערי חבל לוקוניה: לוסטרה, דרבי וסביבותיהן, ⁷ וגם שם בישרו את הבשורה. ⁸ בלוסטרה הם ראו אדם שלא התהלך מעולם; רגליו היו משותקות מלידה. ⁹ פולוס שם לב לכך שהנכה מקשיב לדבריו בדריכות ובעניין רב, וכאשר גילה שיש בו אמונה להירפא, ¹⁰ קרא אליו: "קום על רגליך!" כהרף-עין קפץ האיש על רגליו והחל ללכת.

¹¹ כשראה קהל הנוכחים את הנס שפולוס חולל, החלו כולם לקרוא בלשון הליקאונית: "אנשים אלה הם אלים בדמות בני-אדם!" ¹² הם החליטו שבר-נבא הוא האל זאוס, ואילו פולוס, שהיה הדובר העיקרי - האל הרמס. ¹³ הכהן של זאוס, שמקדשו היה בפרבר העיר, הביא זרי פרחים ושוורים, כדי להקריבם בשער העיר לעיני ההמונים.

¹⁴ אולם כאשר הבינו פולוס ובר-נבא את מה שעומד להתרחש, קרעו את בגדיהם ורצו בתוך הקהל בצעקות: ¹⁵ "אנשים, מה אתם עושים? אנחנו בני-אדם בדיוק כמוכם! באנו לבשר לכם את הבשורה, כדי שאתם תפסיקו לסגוד לאלילים, ובמקום זאת להשתחוות לאלוהים האחד האמיתי, אשר ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל אשר בם. ¹⁶ אמנם בימי קדם הרשה ה' לגויים לחיות כרצונם, ¹⁷ אולם הוא תמיד העיד על עצמו במעשיו הטובים ובאהבתו אלינו: הוא שולח לנו, למשל, גשם ותבואות מבורכות; הוא מספק לנו אוכל וממלא את לבנו שמחה."

¹⁸ על אף דבריהם אלה הצליחו השניים רק בקושי רב לשכנע את הקהל שלא להקריב להם קורבנות.

¹⁹ ימים ספורים לאחר מכן הגיעו ללוסטרה יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקניון, והפכו את קהל המעריצים להמון פרוע וצמא-דם, אשר רגם את פולוס באבנים. ההמונים חשבו שפולוס מת, ולכן גררו אותו אל מחוץ לעיר. ²⁰ אולם לאחר שהתקבצו המאמינים סביבו הוא התאושש, קם על רגליו וחזר העירה.

למחרת יצאו פולוס ובר-נבא לדרבי. ²¹ לאחר שבישרו שם את דבר ה' ועשו תלמידים רבים, חזרו השניים ללוסטרה, לאיקניון ולאנטיוכיה. ²² בערים אלה הם חיזקו את המאמינים, ועודדו אותם לדבוק באמונתם למרות הצרות והרדיפות. "רק דרך צרות רבות נוכל להיכנס למלכות האלוהים," הזכירו להם. ²³ כמו כן מינו פולוס ובר-נבא זקני-קהילה בכל קהילה, ובצום ותפילה הפקידו אותם בידי האלוהים שבו בטחו.

²⁴ לאחר מכן המשיכו השניים במסעם חזרה, ועברו דרך פיסידיה ופמפוליה.

²⁵ הם הטיפו שוב בפרגי, והמשיכו לאטליה.

²⁶ לבסוף הפליגו בספינה לאנטיוכיה - העיר שממנה יצאו למסע, ואשר בה הופקדו בידי אלוהים לבצע את המלאכה שזה עתה סיימו.

²⁷ בהגיעם לאנטיוכיה כינסו את כל המאמינים, ומסרו להם דיווח מפורט על מסעם: כיצד ה' פעל באמצעותם, וכיצד פתח את שער האמונה גם לגויים. ²⁸ פולוס ובר-נבא נשארו עם המאמינים באנטיוכיה זמן ממושך.