M’Cheyne Bible Reading Plan

טו יום אחד הגיעו מירושלים מספר פרושים וסופרים כדי לחקור את ישוע.

² "מדוע תלמידיך אינם מקיימים את המסורת היהודית העתיקה?" דרשו לדעת. "מדוע תלמידיך אינם נוטלים את ידיהם לפני האוכל?"

³ השיב להם ישוע: "ומדוע עוברת המסורת שלכם על מצוותיו של אלוהים? ⁴ למשל, כתוב בתורה^[a]: 'כבד את אביך ואת אמך... ומקלל אביו ואמו מות יומת!' אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן 'לעבודת האלוהים' את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של ה', כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על-ידי בני-אדם. ⁷ צבועים שכמוכם! הנביא ישעיהו צדק כשאמר עליכם^[b]:

⁸ 'ניגש העם הזה בפיו,

ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני;

⁹ ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה.'"

¹⁰ ישוע קרא לעם ואמר: "הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם: ¹¹ מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה- זה מטמא את האדם!"

¹² תלמידיו באו אליו ואמרו: "בדבריך אלה העלבת את הפרושים!"

¹³ ישוע השיב להם: "כל צמח שלא נשתל על-ידי אבי – ייעקר. ¹⁴ התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי-דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך הבור!"

¹⁵ שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.

¹⁶ "האם אינך מבין?" שאל אותו ישוע. ¹⁷ "האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה? ¹⁸ אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן. ¹⁹ כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות. ²⁰ דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם."

²¹ ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.

²² אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: "אדוני, בן-דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף." ²³ אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: "אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה."

²⁴ "נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד", אמר ישוע לאישה. ²⁵ אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: "אדוני, עזור לי!"

²⁶ "אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים," ענה לה ישוע.

²⁷ "נכון, אדוני," השיבה האישה, "אבל לכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל השולחן."

²⁸ "אישה," אמר לה ישוע, "יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך." באותו רגע בתה נרפאה.

²⁹ ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם. ³⁰ ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי-מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם. ³¹ כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל.

³² לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר: "אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך."

³³ "מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?" שאלו התלמידים.

³⁴ "כמה ככרות לחם נותרו לכם?" שאל אותם ישוע. "שבע," ענו, "וכמה דגים קטנים."

³⁵ ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ, ³⁶ לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים. לא זו בלבד שכולם אכלו לשובע (כ-4000 איש לא כולל נשים וילדים), כאשר אספו את השאריות הם מילאו שבעה סלים!

³⁹ לאחר מכן שלח ישוע את האנשים לביתם, והוא עצמו עלה לסירה ושט למגדל.

טו בזמן שבר-נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע. ² פולוס ובר-נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם. ³ הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.

⁴ בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר-נבא דיווחו להם כיצד ה' פעל באמצעותם. ⁵ אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים , קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.

⁶ לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.

⁷ לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים: "אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו. ⁸ אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו. ⁹ אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על-ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו. ¹⁰ האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת? ¹¹ האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך - כלומר בחסדו של האדון ישוע?" ¹² הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר-נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.

¹³ כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור. "אחים," אמר, "הקשיבו לדברי! ¹⁴ שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו. ¹⁵ עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס: ¹⁶ 'ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, ¹⁷ למען ידרשו את-ה' שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם'. כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים - אלה שבחר בהם - יוושעו! ¹⁸ אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב.

¹⁹ "על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה' לקיים את חוקי התורה. ²⁰ הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה. ²¹ כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי-כנסת בכל עיר ועיר."

²² השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר-נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה "בר-שבא") ובסילא, ²³ ושלחו בידם את המכתב הבא:

"מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.

"אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם! ²⁴ "נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם - הם באו אליכם על דעת עצמם. ²⁵ משום כך החלטנו פה-אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר-נבא. נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל-פה את החלטתנו.

"רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל-חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. - שלום לכם."

³⁰ ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב. ³¹ דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.

³² יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים. ³³ הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם. פולוס ובר-נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה'.

³⁶ כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר-נבא: "הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה', כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים." ³⁷ בר-נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס. ³⁸ אך רעיון זה לא מצא-חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם. ³⁹ לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר-נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין, ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם.