M’Cheyne Bible Reading Plan

ד לאחר מכן, הרוח הובילה את ישוע אל המדבר כדי שהשטן ינסה אותו שם. ² במשך ארבעים יום וארבעים לילה ישוע לא אכל מאומה, ולבסוף היה רעב מאוד.

³ "אם אכן בן אלוהים אתה," אמר לו השטן, "צווה על האבנים האלה להפוך לכיכרות לחם!"

⁴ ישוע ענה לו:"לא אצווה זאת, שהרי כתוב בתורה^[a]: 'לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'."

⁵ לאחר מכן הביא השטן את ישוע לירושלים, העלה אותו על גג בית-המקדש ואמר: ⁶ "קפוץ למטה! ואז יידעו כולם שאתה בן אלוהים. הרי כתוב בתנ"ך^[b]: 'כי מלאכיו יצווה לך... ועל כפים ישאונך, פן תיגוף באבן רגלך.'"

⁷ השיב לו ישוע: "אבל בתורה גם כתוב^[c]: 'לא תנסה את ה' אלוהיך.'"

⁸ לאחר מכן השטן העלה את ישוע על הר מאוד גבוה, הראה לו את כל המדינות המפוארות בעולם ואמר: ⁹ "אם רק תכרע ברך ותשתחווה לי, אתן לך את כל אלה!"

¹⁰ "ישוע השיב: "סור ממני, שטן! הרי כתוב: 'לה' אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד.'"

¹¹ השטן הרפה ממנו, ומלאכים באו לשרת את ישוע.

¹² כאשר שמע ישוע על זה שיוחנן המטביל נאסר, הוא עזב את ארץ יהודה וחזר לביתו – לנצרת שבגליל. ¹³ אחר כך ישוע עבר לגור בכפר-נחום שעל שפת הכינרת, באזור שבטי זבולון ונפתלי. ¹⁴ כך התקיימה נבואת ישעיהו^[d]:

¹⁵ "ארצה זבולון וארצה נפתלי,

דרך הים, עבר הירדן, גליל הגויים –

¹⁶ העם ההלכים בחשך ראו אור גדול,

ישבי בארץ צלמוות- אור נגה עליהם!"

¹⁷ מאותו יום והלאה ישוע התחיל להטיף: "שובו בתשובה והאמינו בה', כי מלכות השמיים קרובה!"

¹⁸ יום אחד כשישוע הלך על חוף הכינרת, הוא ראה שני אחים: שמעון (הנקרא גם פטרוס) ואנדרי. השניים ישבו בסירה ודגו בעזרת רשת, כי היו דייגים במקצועם.

¹⁹ "בואו אחרי!" קרא להם ישוע. "אני אעשה אתכם לדייגי אדם!" ²⁰ שני האחים עזבו את הרשתות שלהם והלכו אחריו.

²¹ לא הרחק משם ראה ישוע עוד שני אחים, יעקב ויוחנן, יושבים בסירה עם אביהם זבדי, ומתקנים את רשתותיהם הקרועות. ישוע קרא גם להם, ²² והשניים הפסיקו מיד את עבודתם, עזבו את אביהם והלכו אחריו.

²³ ישוע הסתובב בכל הגליל ולימד בבתי-הכנסת; בכל מקום בישר את החדשות הטובות על מלכות השמיים וריפא כל מיני מחלות. ²⁴ השמועות על הניסים שחולל פשטו מעבר לגבולות הגליל, וחולים באו אליו להירפא אפילו מסוריה. הובאו אליו אנשים אחוזי-שדים, מטורפים ומשותקים, וישוע ריפא את כולם. ²⁵ לכל מקום שהלך, הלכו אחריו המונים: מהגליל, מחו"ל, מירושלים, מיהודה ואף מעבר הירדן.

ד בשעה שפטרוס ויוחנן דברו אל העם, ניגשו אליהם בכעס הכוהנים, הקצין הממונה על משמר בית-המקדש וכן אחדים מהצדוקים, ² מכיוון שהשניים לימדו את העם שישוע המשיח קם לתחייה, וכך הוכיחו שאכן תהיה תחיית המתים. ³ הם תפסו את פטרוס ויוחנן, ומאחר שכבר ירד הערב, הכניסו אותם לכלא עד יום המחרת. ⁴ אולם רבים מאלה שהאזינו לפטרוס האמינו לדבריו, ומספר המאמינים במשיח הגיע ל- 5000 איש.

למחרת התכנסו מנהיגי העם בירושלים, כדי לערוך ישיבה עם חנן הכוהן הגדול, קייפא, יוחנן, אלכסנדר ועוד רבים מקרובי משפחתו של הכהן הגדול. ⁷ הם העמידו לפניהם את פטרוס ויוחנן, ושאלו אותם: "באיזה כוח ובאיזו סמכות עשיתם זאת?"

⁸ פטרוס שנמלא רוח הקודש, השיב: "מנהיגים וזקני-העם הנכבדים, ⁹ אם אתם מתכוונים לטובה שעשינו לאיש הפיסח הזה, אשר קם על רגליו בריא ושלם, ¹⁰ הרשו לי להצהיר בפניכם ולפני כל עם-ישראל: עשינו מה שעשינו בשמו ובכוחו של ישוע המשיח מנצרת. אתם אמנם צלבתם את ישוע, אולם אלוהים הקים אותו מן המתים! בשמו ובסמכותו עומד האיש הזה לפניכם בריא ושלם. ¹¹ ישוע המשיח הוא אבן הפינה אשר אתם, הבונים, מאסתם בה, ואשר הייתה לראש פינה^[a]. ¹² איש מלבדו אינו יכול להושיע! ואין עוד שם תחת השמים אשר בני-האדם יכולים לקרוא אליו כדי להיוושע!"

¹³ כשראו הדיינים את אומץ לבם של פטרוס ויוחנן, ונוכחו לדעת שהם אנשים פשוטים, לא משכילים ולא "מקצועיים", התפלאו מאוד. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע. ¹⁴ והדיינים לא יכלו להכחיש את עובדת ריפויו של הפיסח לשעבר, כי הוא עמד מולם בריא ושלם. ¹⁵ הדיינים, אובדי-עצות, ציוו על פטרוס ויוחנן לצאת מאולם המשפט, כדי שיוכלו להתייעץ ביניהם.

¹⁶ "מה נעשה בהם?" שאלו זה את זה. "איננו יכולים להכחיש שהם חוללו נס גדול, שהרי כל תושבי ירושלים שמעו על כך. ¹⁷ אך אולי נוכל למנוע בעדם להמשיך להפיץ את התעמולה שלהם. נזהיר אותם שאם יעזו להמשיך להטיף בשם ישוע, נעניש אותם בחומרה רבה!"

¹⁸ הם קראו לפטרוס ויוחנן לשוב לאולם, ודרשו מהם שלא לדבר שוב על ישוע לעולם.

¹⁹ אולם פטרוס ויוחנן השיבו: "החליטו אתם בעצמכם, האם אלוהים רוצה שנשמע לקולו או לקולכם? ²⁰ איננו יכולים להפסיק לספר על כל אשר ישוע עשה לנגד עינינו, או על הדברים ששמענו מפיו!"

²¹ חברי הסנהדרין הוסיפו לגעור בהם ולאיים עליהם, אך לבסוף שחררו אותם, כי לא ידעו כיצד להענישם בלי לעורר מהומה בעם. שכן כל העם הלל את אלוהים על שחולל את הנס הנפלא הזה ²² וריפא את האדם שהיה פיסח במשך ארבעים שנה.

²³ מיד לאחר שחרורם מיהרו פטרוס ויוחנן אל אחיהם המאמינים וסיפרו להם את דברי הסנהדרין.

²⁴ כששמעו המאמינים את הדבר, התפללו אל אלוהים בלב אחד: "אדוננו, בורא השמים, הארץ, הים וכל אשר בם - עוד לפני זמן רב דיברת באמצעות רוח הקודש, בפי דוד המלך שהוא עבדך ואבינו, ואמרת: 'למה רגשו גוים, ולאמים יהגו ריק? יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו'^[b].

²⁷ "דבריך אלה התקיימו בעיר הזאת! שהרי המלך הורדוס ופונטיוס פילטוס כרתו ברית עם העמים השונים ועם בני-ישראל, וכולם יחד קמו נגד עבדך הקדוש ישוע המשיח. ²⁸ אולם הם עשו אך ורק את מה שבחוכמתך הרבה החלטת שיעשו. ²⁹ ועתה, ה', שמע נא את איומיהם, ותן לעבדיך אומץ-לב לבשר את דברך. ³⁰ שלח נא את כוחך המרפא, והנח לנו לחולל נסים ונפלאות רבים בשמו של עבדך הקדוש ישוע המשיח."

³¹ לאחר שסיימו להתפלל הזדעזע הבית שבו ישבו. כולם נמלאו ברוח הקודש ובישרו את דבר ה' באומץ ובביטחון.

³² כל המאמינים היו מאוחדים בלב אחד ובדעה אחת, ואיש לא התייחס אל אשר בידו כאל רכושו הפרטי; הכול היה משותף לכולם. ³³ השליחים דיברו בכוח ובגבורה על תקומתו של האדון ישוע, ואלוהים ברך אותם בכל מעשיהם. לא היה ביניהם אף עני אחד, כי בעלי השדות ובעלי הבתים מכרו את נכסיהם ונתנו את הכסף לשליחים, כדי שיחלקו לאחרים לפי הצורך.

³⁶ היה ביניהם, למשל, אדם בשם יוסף (זה שהשליחים קראו לו "בר-נבא" או "בן-הנחמה"), משבט לוי, יליד קפריסין. ³⁷ גם הוא מכר את השדה שלו, ואת הכסף הביא לשליחים כדי שיחלקו לנזקקים.