M’Cheyne Bible Reading Plan
ה
3 "אשרי האנשים המודים בעניותם הרוחנית, כי להם שייכת מלכות השמים.
4 אשרי הבוכים והמתאבלים, כי הם ינוחמו.
5 אשרי הצנועים והענווים, כי העולם כולו שייך להם.
6 אשרי השואפים בכל לבם לעשות את הטוב והישר, כי אלוהים ימלא את שאיפתם.
7 אשרי האדיבים והרחמנים, כי אלוהים יגלה כלפיהם רחמים.
8 אשרי האנשים שלבם טהור, כי הם יראו את אלוהים.
9 אשרי האנשים הרודפים שלום, כי הם ייקראו 'בני-אלוהים'.
10 אשרי הסובלים והנרדפים בגלל עשותם את רצון ה', כי להם שייכת מלכות השמיים.
11 "אם יקללו אתכם, יעלילו עליכם שקרים וירדפו אתכם בגלל אמונתכם בי, 12 שמחו מאוד! כן, שמחו מאוד, כי שכר רב לכם בשמים, וזכרו שכך רדפו גם את הנביאים!
13 אתם מלח הארץ. מה יקרה לעולם אם תאבדו את המליחות שלכם? מלח תפל הוא חסר תועלת, ואינו ראוי אלא שיזרקו וירמסו אותו.
14 אתם אור העולם – בדומה לעיר הבנויה על הר, אשר כל אחד יכול לראות את אורותיה בלילה.
17 אל תחשבו שבאתי לבטל את תורת משה או את אזהרותיהם של הנביאים; באתי לקיים ולמלא אותן! 18 אני אומר לכם בכל הכנות והרצינות: מצוות התורה תישארנה בתוקף עד שיתקיים הכול. 19 מי שיעבור על המצווה הקטנה ביותר או שיעודד אחרים לעשות זאת, הוא יהיה קטן במלכות השמים. ואילו מי שילמד את תורת ה' ואף יקיים את מצוותיה, יהיה גדול במלכות השמים.
20 אולם אני מזהיר אתכם: אם לא תהיו טובים יותר מהפרושים והסופרים, לא תוכלו להיכנס למלכות השמיים.
21 תורת משה אומרת: 'לא תרצח', והרוצח יחויב לדין. 22 אולם אני אומר לכם שאם אדם אף כועס על אחיו, עליו לעמוד לדין. גם מי שיקרא לחברו 'אידיוט!' עליו לעמוד לדין, ואם יקלל את חברו הריהו בסכנת גיהינום! 23 לכן אם אתה עומד לפני המזבח בבית-המקדש ומביא קורבן לה', ולפתע אתה נזכר שלאחד מחבריך יש דבר מה נגדך, 24 השאר את קורבנך לפני המזבח, מהר אל חברך ובקש את סליחתו. לאחר מכן חזור לבית-המקדש והקרב את הקרבן לה'. 25 התפייס מהר עם אויבך, אחרת יהיה מאוחר מדי והוא יסגירך לידי החוק, ואז ישליכו אותך לכלא – 26 שם תישאר עד שתשלם את האגורה האחרונה!
27 תורת משה אומרת: 'לא תנאף'. 28 אולם אני אומר לכם: כל מי שמסתכל על אישה בתאווה, כאילו נאף אותה בלבו. 29 משום כך, אם עינך גורמת לך לחשוק ולחמוד, עקור והשלך אותה. מוטב שתאבד חלק מגופך, מאשר שיושלך כל גופך לגיהינום. 30 ואם ידך – ולו גם הימנית – גורמת לך לחטוא, קצץ והשלך אותה! מוטב כך, מאשר למצוא את עצמך בגיהינום.
31 "תורת משה אומרת שאם איש רוצה לגרש את אשתו, עליו לתת לה ספר כריתות, וזה הכל. 32 אולם אני אומר שאיש המגרש את אשתו מלבד במקרה שבגדה בו, גורם לכך שתנאף אם תינשא בשנית. גם מי שיתחתן איתה לאישה נחשב לנואף!
33 "התורה אומרת שאם נשבעת, עליך לקיים את שבועתך. 34 ואילו אני אומר: אל תישבע כלל! אל תאמר: 'אני נשבע בשמים', כי כסא ה' נמצא בשמים. 35 אם אתה נשבע 'בארץ', אתה נשבע למעשה בהדום רגליו של אלוהים. כמו כן אל תישבע 'בירושלים', כי היא "קרית מלך רב"[a]. 36 גם אל תישבע על ראשך, כי אפילו שערה אחת אין ביכולתך לשנות ללבן או שחור. 37 אמור פשוט: 'כן', או 'לא'. יותר מזה מן הרע הוא.
38 "התורה אומרת "עין תחת עין, שן תחת שן"[b]. 39 ואילו אני אומר לכם: אל תתקוממו נגד מי שעושה רע נגדכם. אם מישהו סוטר לך על הלחי, הושט לו גם את הלחי השנייה. 40 אם דורשים ממך בבית המשפט לתת את חולצתך, תן להם גם את מעילך. 41 אם חייל כופה עליך לשאת את תרמילו קילומטר אחד, שא אותו שני קילומטרים. 42 תן למי שמבקש ממך, ואל תדחה את מי שרוצה ללוות ממך כסף.
43 שמעתם שנאמר: 'ואהבת לרעך, ושנאת את אויבך.' 44 אולם אני אומר: אהבו את שונאיכם והתפללו בעד אלה שרודפים אתכם, 45 כי כך תהיו בנים לאביכם שבשמים. שהרי אלוהים נותן את אור השמש גם לטובים וגם לרעים, ואף את הגשם הוא מוריד על צדיקים ועל רשעים כאחד. 46 אם אתם אוהבים רק את אלה שאוהבים אתכם, מה מיוחד בכך? גם הפושעים נוהגים כך! 47 ואם אתם חברים רק לחבריכם, במה שונים אתם מכל האחרים? הלא גם עובדי אלילים נוהגים כך! 48 שאפו להיות שלמים כשם שאביכם שבשמים שלם."
ה אולם היה ביניהם גם אדם אחר בשם חנניה. הוא ואשתו שפירה החליטו למכור את חלקת אדמתם. 2 בהסכמת אשתו החביא חנניה חלק מהכסף שקיבל תמורת האדמה, ואת יתרת הסכום הביא אל השליחים, בהצהירו שזה כל הסכום שקיבל תמורת האדמה.
3 "חנניה," אמר לו פטרוס, "מדוע הנחת לשטן להשתלט על לבך? כשטענת שזהו הסכום כולו, שיקרת לרוח הקודש! 4 הרכוש היה שלך, והיית רשאי למכרו או להחזיק בו. גם לאחר שמכרת אותו היה מותר לך להחליט איזה חלק מהסכום לתת. כיצד יכולת לעשות דבר כזה? לא לנו שיקרת, כי אם לה'!"
5 ברגע ששמע חנניה מילים אלה, צנח ארצה ומת. כל הנוכחים נבהלו מאוד. 6 באו בחורים אחדים וכיסו אותו בסדין, הוציאוהו החוצה וקברו אותו.
7 כשלוש שעות לאחר מכן באה לשם אשתו של חנניה, בלי שידעה דבר על מה שקרה. 8 "אמרי לי, פנה אליה פטרוס, "האם מכרתם את אדמתכם במחיר כזה וכזה?"
"כן," ענתה שפירה, "במחיר הזה מכרנו את האדמה."
9 "כיצד יכולתם, את ובעלך, אפילו להעלות על דעתכם לנסות את רוח ה'?" קרא פטרוס. "מאחורי הדלת הזאת עומדים הבחורים שקברו זה עתה את בעלך, ובעוד רגע הם יישאו גם אותך החוצה!"
10 באותו רגע נפלה גם שפירה על הרצפה ומתה. כשנכנסו הצעירים וראו שהיא מתה, נשאו אותה החוצה וקברו אותה לצד בעלה. 11 אימה גדולה נפלה על כל הקהל ועל כל מי ששמע מה קרה.
12 בינתיים המשיכו השליחים להתאסף בקביעות בבית-המקדש, באגף הנקרא "אולם שלמה", וחוללו נסים ונפלאות לעיני כל העם. 13 המאמינים האחרים לא העזו להצטרף אל השליחים, אך כולם התייחסו אליהם ביראת כבוד. 14 ומספר הגברים והנשים שהאמינו באדון ישוע הלך וגדל מיום ליום. 15 החולים הוצאו לרחובות על מיטות ומזרונים, כדי שייפול עליהם צילו של פטרוס בשעה שיעבור שם. 16 אנשים רבים מערי הסביבה נהרו לירושלים והביאו איתם חולים ואחוזי-שדים, וכולם נרפאו.
17 הכהן הגדול וידידיו מבין הצדוקים הגיבו בזעם ובקנאה. 18 הם תפסו את השליחים וכלאו אותם בבית-הסוהר העירוני.
19 אולם באותו לילה בא מלאך ה', פתח את שערי הכלא, שלח אותם לחופשי ואמר להם: 20 "שובו לבית-המקדש והמשיכו לבשר לעם את כל דברי החיים האלה!"
21 השליחים הגיעו לפנות-בוקר לבית-המקדש, ומיד החלו ללמד את העם. מאוחר יותר הגיעו למקדש הכהן הגדול ופמלייתו, ולאחר שכינסו את כל חברי הסנהדרין, שלחו לקרוא לשליחים שבכלא כדי להעמידם לדין. 22 אולם כשהגיעו אנשי המשמר לכלא, לא מצאו שם את השליחים! הם חזרו אל המועצה ודיווחו: 23 "שערי בית-הסוהר היו נעולים, והשומרים עמדו על משמרתם; אך כשפתחנו את השערים לא מצאנו איש בפנים!" 24 ראשי הכוהנים ומפקד משמר-המקדש נבהלו מאוד ותהו כיצד ייגמר העניין. 25 כעבור זמן קצר בא מישהו והודיע: "האנשים שאסרתם עומדים בבית-המקדש ומלמדים את העם!"
28 "האם לא אמרנו לכם שלא לדבר יותר לעולם על הישוע הזה?" דרש הכהן הגדול. "במקום לשמוע לקולנו הפצתם את תורתכם בכל ירושלים, ומלבד זאת אתם עוד מנסים להטיל עלינו את האשמה במותו!"
29 על כך ענו פטרוס והשליחים: "עלינו לשמוע קודם כל לקול אלוהים, ורק לאחר מכן לקולם של בני-אדם! 30 אלוהי אבותינו החזיר את ישוע לחיים, לאחר שהרגתם אותו בתלייה על הצלב. 31 ואז, בגבורה גדולה, העלה אותו האלוהים למעלת שר ומושיע, כדי לתת לבני-ישראל הזדמנות לחזור בתשובה ולקבל סליחה על חטאיהם. 32 אנחנו עדים לדברים אלה, וכן גם רוח הקודש שנתן ה' לכל מי ששומע בקולו."
33 דברים אלה הרגיזו כל-כך את חברי הסנהדרין, עד שהחליטו להוציא את השליחים להורג. 34 אולם פרוש אחד מחברי הסנהדרין, גמליאל שמו, קם על רגליו ודרש להוציא את השליחים מן האולם עד שיסיים לומר את דבריו (הוא היה בקיא בתורה ונכבד מאוד בעיני העם).
35 לאחר מכן פנה אל חברי הסנהדרין ואמר:
"אנשי ישראל, עליכם לשקול היטב ובכובד ראש מה שאתה עומדים לעשות לאנשים האלה. 36 אל תשכחו שלפני זמן-מה קם אותו ברנש תודס, והעמיד פנים שהוא איש חשוב. כ- 400 איש הצטרפו אליו, אולם לאחר שנהרג התפזרו תלמידיו לכל עבר.
37 "לאחר תודס, בזמן מפקד התושבים, קם יהודה הגלילי. הוא משך אחריו תלמידים רבים, אך גם הוא מת וכל תלמידיו נעלמו.
38 "משום כך אני מציע שתעזבו את האנשים האלה לנפשם. אם התורה הזאת שהם מלמדים בדויה מלבם - היא תישכח במהרה. 39 אך אם היא מאלוהים - לא תוכלו לעצור את האנשים האלה; אתם עלולים למצוא את עצמכם נלחמים נגד אלוהים!"
40 חברי הסנהדרין קיבלו את עצתו של רבן גמליאל. הם הכניסו את השליחים אל האולם, הלקו אותם בשוטים, ציוו עליהם שלא לדבר יותר לעולם בשם ישוע, ולבסוף שחררו אותם. 41 השליחים יצאו מאולם בית הדין בלב שמח, משום שה' מצא אותם ראויים לסבול חרפה למען שם ישוע. 42 ויום יום, בבית-המקדש ובבתים, המשיכו ללמד שישוע הוא המשיח.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.