M’Cheyne Bible Reading Plan

ו "היזהרו שלא תעשו את מעשיכם הטובים לפני כולם, כדי שכולם יראו ויכבדו אתכם, כי ככה אין לכם שכר מאביכם שבשמים. ² אם אתה נותן נדבה, אל תספר על כך לכולם, כפי שעושים הצבועים. הם אף תוקעים בשופר בבית-הכנסת לכבוד זה, כדי שכולם יעריצו את צדקנותם. אני אומר לכם: הם יקבלו את מה שמגיע להם. ³ אם אתה נותן נדבה, עשה זאת בסתר – אל תספר לידך השמאלית מה שעושה ידך הימנית. ⁴ ואז אביכם שבשמים, הרואה במסתרים, יגמול לכם.

⁵ כשאתם מתפללים, אל תנהגו כמו הצבועים, המתפללים בפינות רחוב ובבית-הכנסת כדי שכולם יראו אותם. אני אומר לכם: להם המגיע להם. ⁶ כשאתם מתפללים, היכנסו לחדר לבד, נעלו את הדלת והתפללו בסתר אל אביכם. ואז אביכם שבשמים, הרואה את הנעשה במסתרים, ייתן לכם שכר בגלוי.

אל תחזרו שוב ושוב על אותה תפילה, כפי שנוהגים עובדי האלילים. הם חושבים שיקבלו תשובה רק אם יחזרו על תפילתם פעמים רבות. זכרו: אביכם יודע מה שאתם צריכים לפני שאתם מבקשים זאת ממנו! ⁹ לכן התפללו כך:

'אבינו שבשמים, יתקדש שמך.

¹⁰ תבוא מלכותך,

שרצונך ייעשה בארץ כמו בשמים.

¹¹ אנו גם מבקשים שתספק לנו מדי יום את צורכנו.

¹² אנא סלח לנו על חטאינו, כשם שאנו סולחים לאלה שחטאו נגדנו.

¹³ עזור לנו לעמוד נגד פיתויים וניסיונות,

והצל אותנו מכל רע

(כי שלך המלכות, הכוח והתפארת לעולמי עולמים. אמן).

¹⁴ אביכם שבשמים יסלח לכם אם תסלחו גם אתם לאלה שחוטאים נגדכם. ¹⁵ אם לא תהיו מוכנים לסלוח להם, לא יסלח ה' גם לכם על חטאיכם.

¹⁶ כאשר אתם צמים, אל תפגינו זאת לפני כולם, כפי שעושים הצבועים. הם מנסים להראות עצובים ושהם בצום. הם יקבלו את מה שמגיע להם. ¹⁷ אך אתם, כאשר אתם צמים, סדרו וטפחו את מראכם, ¹⁸ כדי שאיש לא יחשוב שאתם רעבים – מלבד אביכם שבשמים הרואה במסתרים, והוא ייתן לכם את השכר המגיע לכם.

¹⁹ אל תצברו לכם רכוש בארץ, במקום שהוא עלול להחליד, להירקב או להיגנב. ²⁰ צברו את רכושכם בשמים, כי שם הוא בטוח מפני גנבה ולא יאבד את ערכו לעולם. ²¹ אם רכושכם יהיה בשמים, גם לבכם ומחשבותיכם יהיו שם.

²² עין האדם היא אור גופו. אם עינך טהורה, תמיד יזרח אור השמש בתוך נפשך. ²³ אבל אם עינכם רעה, אזי תחשך כולך. מה רבה חשכה כזאת! ²⁴ "אינכם יכולים לעבוד שני אדונים: את האלוהים ואת הכסף. אם תאהבו את האחד, תשנאו בהכרח את האחר, ולהיפך.

²⁵ "משום כך אני אומר לכם שלא תדאגו לדברים חומרניים ויום-יומיים כמו מה לאכול ולשתות ומה ללבוש. הלא החיים חשובים מאוכל, והנפש חשובה מהלבוש. ²⁶ תחשבו על הציפורים למשל: אין הן דואגות למה שתאכלנה – הציפורים אינן זורעות, אינן קוצרות ואינן אוגרות מזון – כי אביכם שבשמים מאכיל אותן ודואג להן. והלא יקרים אתם לאלוהים הרבה יותר מהציפורים. ²⁷ חוץ מזה, מה תועיל דאגתכם? האם היא יכולה להוסיף עוד יום לחייכם, או עוד סנטימטר לקומתכם?

²⁸ "ומדוע אתם דואגים ללבוש? הביטו בפרחי הבר! אין הם דואגים למה שילבשו! ²⁹ ואילו שלמה המלך בכל תפארתו לא היה לבוש יותר יפה מהם! ³⁰ ואם כך דואג אלוהים לפרחים, שהיום הם יפים ורעננים ומחר נובלים ומתים, האם לא ידאג לכם הרבה יותר? אל תהיו כאלה חסרי-אמונה.

לכן אל תדאגו לאוכל או ללבוש. מדוע שתהיו כמו עובדי האלילים, המייחסים חשיבות רבה לדברים אלה? הלא אביכם שבשמים יודע טוב מאוד שאתם צריכים את כל אלה. ³³ בקשו לפני הכול את מלכותו של אלוהים וחיו ביושר, והוא ייתן לכם את כל מה שאתם צריכים.

³⁴ אם כן אל תדאגו למחר; אלוהים ידאג למחר שלכם, ודיה לצרה בשעתה."

ו באותם הימים, כשמספר התלמידים הלך וגדל במהירות, החלו להישמע ביניהם תלונות ומריבות. היהודים שהגיעו מחו"ל ודיברו יוונית התלוננו שהאלמנות שלהם מופלות לרעה; בשעת חלוקת המזון היומית אין הן מקבלות אותה הכמות הניתנת לאלמנות מקרב המקומיים דוברי העברית. ² משום כך כנסו שנים-עשר השליחים את כל המאמינים לאסיפה כללית.

"עלינו להקדיש את זמננו לבישור דבר אלוהים, ולא לעסוק בבעיות חולין כמו חלוקת אוכל!" אמרו השליחים. ³ "אחים יקרים, הביטו סביבכם ובחרו שבעה אנשים נבונים, מלאים ברוח הקודש ובעלי שם טוב, והפקידו בידם את העניין הזה. ⁴ וכך נוכל אנחנו להתרכז בתפילה, בהטפה ובהוראה."

⁵ ההצעה נתקבלה על-ידי כל חברי הקהילה, והם בחרו באנשים הבאים:

סטפנוס (שהיה מלא אמונה ורוח הקודש בצורה בולטת במיוחד), פיליפוס, פרוכורוס, ניקנור, טימון, פרמנס, ניקולס מאנטיוכיה (אשר היה גוי שהתגייר, ולאחר מכן האמין בישוע המשיח). ⁶ שבעה אנשים אלה הוצגו בפני השליחים, וקיבלו את ברכתם בסמיכת ידיים ובתפילה.

⁷ דבר האלוהים נשמע בחוגים הולכים וגדלים, ומספר התלמידים בירושלים גדל מאוד. גם כוהנים רבים האמינו בישוע המשיח.

⁸ סטפנוס, שהיה כאמור מלא אמונה ורוח הקודש, חולל נסים ונפלאות בקרב העם. ⁹ אולם יום אחד קמו מספר אנשים מקבוצת "החופשיים" והחלו להתווכח איתו. עד מהרה הצטרפו אליהם יהודים מקוריניה, מאלכסנדריה שבמצרים, מקיליקיה ומאסיה הקטנה, ¹⁰ אך איש מהם לא יכול היה לגבור על החוכמה ועל הרוח שהיו בו.

¹¹ לכן הם שחדו כמה אנשים, כדי שיעידו נגד סטפנוס ויטענו ששמעו אותו מקלל את משה רבנו ואפילו את אלוהים.

¹² אשמת השקר הזאת עוררה את זעם ההמונים ואת כעסם של המנהיגים על סטפנוס. הם אסרו אותו והעמידוהו לדין לפני הסנהדרין. ¹³ עדי השקר העידו נגד סטפנוס וטענו שאינו מפסיק לדבר נגד בית-המקדש ונגד התורה.

¹⁴ "במו אוזנינו שמענו אותו אומר שאותו אדם, ישוע מנצרת, יהרוס את בית-המקדש וישנה את החוקים שמסר לנו משה!" הצהירו עדי השקר. ¹⁵ באותו רגע הביטו כל חברי הסנהדרין בסטפנוס וראו את פניו, ממש כפני מלאך אלוהים!