Old/New Testament

²¹ האנשים אשר התפללו בחוץ המתינו בינתיים לזכריה, ולא הבינו מדוע התעכב. ²² לבסוף, כשיצא זכריה החוצה הוא לא יכול היה לדבר אל העם, אולם מסימני ידיים הבינו האנשים שראה חזיון. ²³ זכריה נשאר בבית-המקדש עד תום ימי התורנות של מחלקתו, ולאחר מכן שב לביתו.

²⁴ כעבור זמן קצר הרתה אלישבע אשתו והסתתרה מעיני הציבור כחמישה חודשים.

²⁵ "מה טוב הוא אלוהים!" קראה אלישבע בשמחה רבה. "ברחמיו הרבים הוא הסיר את חרפת עקרותי!"

²⁶ בחודש השישי להריונה של אלישבע שלח אלוהים את המלאך גבריאל אל העיר נצרת שבגליל, ²⁷ אל נערה בתולה בשם מרים, ארוסתו של יוסף משושלת בית-דוד.

²⁸ גבריאל נגלה אל מרים ואמר לה: "שלום לך ,אשת חן, ה' עמך!"

²⁹ מרים נבהלה לרגע; דברי המלאך הביכו אותה, והיא ניסתה לנחש בלבה למה הוא התכוון.

³⁰ "אל תפחדי, מרים," הרגיע אותה המלאך, "כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. ³¹ בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם 'ישוע' תקראי לו. ³² הוא יהיה רם-מעלה וייקרא בן-אלוהים. ה' ייתן לו את כסא דוד אביו, ³³ והוא ימלוך על עם-ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם." ³⁴ "כיצד אוכל ללדת?" שאלה מרים בתמיהה. "הרי אני בתולה!" ³⁵ השיב לה המלאך: "רוח הקודש תבוא אליך, וגבורת אלוהים תצל עליך. משום כך הבן הקדוש שייוולד ייקרא בן-אלוהים." ³⁶ המלאך המשיך: "לפני שישה חודשים נכנסה קרובתך הזקנה אלישבע להריון – כן, זו ששכנותיה קראו לה 'העקרה' – וגם היא תלד בן! ³⁷ כי אין דבר בלתי אשפרי לאלוהים".

³⁸ "הנני שפחתך, אדוני," אמרה מרים בענווה, "ואני מוכנה לעשות את כל אשר יאמר לי. אמן שיתקיימו דבריך." לאחר מכן נעלם המלאך.

כעבור ימים אחדים מיהרה מרים אל הרי יהודה, אל ביתו של זכריה, ובהיכנסה אל הבית ברכה את אלישבע לשלום.