Old/New Testament

²⁶ מעל ראשו היה תלוי שלט שאשמתו כתובה עליו: "מלך היהודים".

²⁷ באותו בוקר נצלבו איתו שני פושעים: אחד לימינו ואחד לשמאלו, ²⁸ וכך התקיים הפסוק^[a]: "ואת פושעים נמנה."

העוברים והשבים קיללו אותו ולעגו לו: "הבה נראה אותך כעת הורס את בית-המקדש ובונה אותו מחדש תוך שלושה ימים! אם אתה גיבור כזה, מדוע אינך מציל את עצמך ויורד מהצלב?" ³¹ גם ראשי הכוהנים והסופרים עמדו סביבו ולעגו לו. "הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!" צחקו.

³² "משיח שכמוך!" קראו לעברו. "מלך ישראל, הבה נראה אותך יורד מהצלב, ואז נאמין למה שאתה אומר!" גם שני הפושעים שנצלבו איתו קיללו אותו.

³³ בשעה שתים עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.

³⁴ בשעה שלוש זעק ישוע זעקת שבר: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?"^[b]) ³⁵ אחדים מהאנשים שעמדו שם חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. ³⁶ איש אחד רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מוט ארוך והגיש אותו לישוע. "הבה נראה אם אליהו באמת יציל אותו!" קרא האיש.

³⁷ באותו רגע זעק ישוע זעקת שבר נוספת ונפח את נשמתו.

³⁸ בבית-המקדש, הפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים נקרעה לשניים מלמעלה למטה.

³⁹ קצין רומאי אחד, שעמד בין הצופים וראה כיצד נפח ישוע את נשמתו, קרא: "הוא באמת היה בן-אלוהים!"

גם נשים עמדו במרחק מה וחזו בצליבה; ביניהן היו מרים המגדלית, מרים (אמם של יעקב ויוסי) ושלומית. כל אלה האמינו בישוע ואף שרתו אותו בהיותו בגליל. היו שם עוד נשים רבות אשר הלכו אחריו לירושלים.

כל זה התרחש ביום שישי. עם רדת הערב, יהודי נכבד בשם יוסף הרמתי ניגש לפילטוס וביקש את גופתו של ישוע. יוסף היה חבר בסנהדרין והאמין בביאת המשיח באותה עת. ⁴⁴ פילטוס לא האמין שישוע כבר מת, ולכן ביקש מאחד מקציניו שיוודא את הדבר. ⁴⁵ הקצין בדק ואישר שאכן ישוע כבר מת, ורק אז הרשה פילטוס ליוסף הרמתי לקחת את הגופה.

⁴⁶ יוסף קנה סדין גדול, הוריד את גופת ישוע מהצלב, עטף אותה בסדין וקבר את ישוע בקבר חצוב בסלע. הוא סתם את פתח הקבר בסלע גדול. ⁴⁷ מרים המגדלית ומרים אמו של יוסי ראו את המקום שבו נקבר ישוע.