M’Cheyne Bible Reading Plan

י לאחר מכן בחר האדון שבעים תלמידים נוספים, ושלח אותם לפניו בזוגות אל הערים והכפרים שבהם עמד לבקר.

² "מאחר שהקציר רב והפועלים מעטים," אמר להם ישוע, "התחננו לאלוהים שישלח פועלים נוספים לעזור לכם בעבודתכם למענו. ³ לכו עתה וזכרו שאני שולח אתכם כשלוח כבשים בין זאבים. ⁴ אל תיקחו אתכם כסף, חפצים אישיים ואף לא זוג נעליים נוסף, ואל תעצרו בדרך לשוחח עם איש.

⁵ "בכניסתכם לכל בית ברכו אותו תחילה לשלום. ⁶ אם באותו בית גר אדם אוהב שלום, הברכה תתקיים, ואם אין הוא אוהב שלום באותו בית – הברכה תשוב אליכם.

⁷ "בבואכם אל כפר או עיר אל תעברו מבית מארח אחד לאחר, אלא התארחו בבית אחד בלבד, ואל תהססו לאכול ולשתות כל מה שמגישים לכם, כי הפועל ראוי לשכרו.

⁸ בכל עיר שבה מקבלים אתכם בשמחה איכלו את המוגש לפניכם, ⁹ רפאו את החולים ואמרו להם: 'מלכות האלוהים קרובה אליכם.'

¹⁰ בעיר שבה לא מקבלים אתכם צאו לרחובות וקראו: ¹¹ 'כמחאה על התנהגותכם אנחנו מנערים את אבק עירכם שדבק ברגלינו, אולם דעו לכם שאכן קרובה מלכות האלוהים!' ¹² אני אומר לכם שאפילו לסדום המרושעת יהיה קל יותר ביום הדין מאשר לעיר הזאת.

¹³ אוי ואבוי לכן, כורזין ובית-צידה! אילו חוללתי בצור ובצידון את הנסים שחוללתי בקרבכן, מזמן היו שם כולם חוזרים בתשובה ולובשים שק ואפר לאות חרטה. ¹⁴ כן, צור וצידון תקבלנה עונש קל משלכן ביום הדין! ¹⁵ ואתם, אנשי כפר-נחום, החושבים אתם שירוממו אתכם לשמים? לגיהינום תרדו!" ¹⁶ ישוע המשיך לדבר אל התלמידים: "מי ששומע לכם שומע לי; מי שמזלזל בכם מזלזל בי; ומי שמזלזל בי מזלזל באלוהים אשר שלח אותי."

¹⁷ כעבור זמן-מה חזרו שבעים השליחים אל ישוע ודיווחו לו בשמחה: "אדוננו, אפילו השדים נכנעים לנו כשאנו מצווים עליהם בשמך!" ¹⁸ "אכן," ענה ישוע, "ראיתי את השטן נופל מן השמים כברק! ¹⁹ באמת הענקתי לכם סמכות וכוח להתגבר על כל כוחות האויב, ולרמוס נחשים ועקרבים. דבר לא יוכל לפגוע בכם! ²⁰ אף-על-פי-כן עליכם לשמוח לא משום שאתם יכולים להתגבר על השדים, אלא משום ששמותיכם כתובים בשמים!"

²¹ לאחר מכן נמלא ישוע שמחת רוח הקודש וקרא: "אבי, אדון השמים והארץ, אני מודה לך על שהסתרת דברים אלה מפני חכמים ומשכילים, וגילית אותם לאנשים פשוטים שבוטחים בך כמו ילדים. כן, תודה לך אבי, מפני שכך רצית. ²² הכול נמסר לי מאבי; אף אחד אינו מכיר ממש את הבן, מלבד האב, ואף אחד אינו מכיר ממש את האב, מלבד הבן ואלה שהוא בוחר לגלות להם את האב."

²³ ישוע פנה אל תלמידיו ואמר להם בשקט: "זכות גדולה נפלה בחלקכם, שיכולים אתם לראות את אשר ראיתם. ²⁴ נביאים ומלכים רבים השתוקקו לראות ולשמוע את אשר אתם ראיתם ושמעתם, אולם הם לא יכלו."

²⁵ פעם רצה אחד מחכמי-התורה לנסות את ישוע. "רבי," שאל החכם, "מה עלי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?"

²⁶ "מה אומרת על כך התורה?" השיב לו ישוע בשאלה.

²⁷ "התורה אומרת: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך; ואהבת לרעך כמוך'," השיב החכם.

²⁸ "נכון מאוד," אישר ישוע. 'אם תקיים מצוות אלה תזכה בחיי נצח."

²⁹ החכם רצה להצדיק את רגשותיו (מפני שלא אהב אנשים מסוימים), ולכן שאל: "מיהו רעי?" ³⁰ ישוע השיב במשל: "יהודי אחד הלך בדרך מירושלים ליריחו והותקף על-ידי שודדים. הם הפשיטו את בגדיו מעליו, גזלו את כספו, הכו אותו באכזריות והשאירו אותו בצד הדרך פצוע קשות. ³¹ במקרה עבר שם כהן אחד, אולם בראותו את הפצוע עבר לצדו השני של השביל. ³² עבר במקום גם איש משבט לוי. הוא הביט בפצוע המוטל בצד הדרך, אולם המשיך בדרכו. ³³ הזדמן למקום שומרוני אחד, ובראותו את הפצוע נמלא רחמים. ³⁴ השומרוני ניגש אל הפצוע, משח את פצעיו וחבש אותם, לאחר מכן הרכיב אותו על חמורו והביאו לאכסניה, שם טיפל בו והאכיל אותו. ³⁵ למחרת, לפני שהמשיך בדרכו, שילם השומרוני סכום כסף לבעל האכסניה ואמר: 'דאג בבקשה לכל מחסורו של הפצוע, ואם לא יספיק הכסף – אשלם את החסר בשובי.'

³⁶ "מי מהשלושה היה לדעתך רע טוב לאיש הפצוע?"

³⁷ "האדם שריחם עליו," השיב החכם.

"נכון," הסכים איתו ישוע. "לך ועשה כמוהו."

³⁸ ישוע ותלמידיו המשיכו בדרכם, וכשהגיעו לאחד הכפרים הזמינה אותם אישה בשם מרתא להתארח בביתה. ³⁹ אחותה מרים התיישבה על הארץ לרגלי ישוע והקשיבה לדבריו.

⁴⁰ מרתא חשה לחץ מהעבודה שבהכנת ארוחה גדולה לכולם, ומשום כך פרצה לחדר וקראה: "נכון שאין זה הוגן שאחותי תשאיר לי את כל העבודה? אמור לה בבקשה שתבוא לעזור לי."

⁴¹ "מרתא, יקירתי," השיב לה האדון, "את דואגת לכל כך הרבה דברים. עליך לדאוג לדבר אחד בלבד. מרים בחרה בדבר האחד הזה אשר לא יילקח ממנה."

יא לכו בעקבותיי, כשם שאני הולך בעקבות המשיח. ² אחים יקרים, אני שמח כל-כך שאתם זוכרים ואף מקיימים את כל מה שלימדתי אתכם. ³ ברצוני רק להזכירכם שכל איש מאמין נתון למרות המשיח, האישה נתונה למרות האיש, והמשיח נתון למרות אלוהים. ⁴ לכן, אדם המסרב להסיר את כובעו בעת תפילה, לימוד או דרשה, מבזה את המשיח. ⁵ אך אישה מבזה את ראשה אם היא מתפללת או מתנבאת בציבור בלי לכסות את ראשה, כי זה כמו שהיא מגלחת את שער ראשה. ⁶ אישה המסרבת לכסות את ראשה צריכה לגלח את שערה, ואם היא מתביישת להיראות בציבור מגולחת, עליה לכסות את ראשה. ⁷ הגבר אינו צריך לכסות את ראשו, כי האישה היא כבוד האיש, וכבוד האלוהים הוא האדם שנברא בצלמו.

⁸ אל תשכחו שהאדם הראשון לא נברא מהאישה, אלא האישה הראשונה נבראה מהאדם. ⁹ אדם לא נברא למען חוה, כי אם חוה נבראה למען אדם. ¹⁰ לכן צריכה האישה לכסות את ראשה כסימן כניעתה לבעלה, ובגלל המלאכים.

¹¹ אנו יודעים שאלוהים ברא את הגבר והאישה זה למען זה, והם זקוקים איש לרעהו. ¹² האישה הראשונה נבראה אמנם מהאיש, אך מאותו יום ואילך נולדו כל הגברים מנשים. והגבר והאישה גם יחד נבראו על-ידי אלוהים.

¹³ אמרו אתם, האם נאה לאישה להתפלל בציבור ללא כיסוי ראש? האין הגיונכם אומר שראש האישה צריך להיות מכוסה? הלא הנשים מתגאות בשיערן, בעוד שגבר בעל שיער ארוך נוטה להתבייש בו. ¹⁶ אם מישהו מעוניין להתווכח בנושא זה, אני אומר שפשוט אין לנו נוהג אחר, וגם לא בקהילות אחרות.

¹⁷ בהזדמנות זאת ברצוני להתייחס לשמועות המהלכות עליכם. שמעתי שכאשר אתם מתאספים יחד יש ביניכם חילוקי דעות ומריבות. ¹⁸ אנשים רבים סיפרו לי על חילוקי הדעות ועל הוויכוחים שמתנהלים בעת האסיפות שלכם. אני בהחלט נוטה להאמין לחלק מהשמועות, ¹⁹ כי צריכות להיות ביניכם דעות שונות, כדי שאלה מכם הדבקים באמת בכל מחיר יהיו מוכרים לציבור.

²⁰ כאשר אתם מתאספים יחד, אינכם אוכלים את סעודת-האדון כפי שציוונו המשיח, אלא אתם אוכלים את סעודתכם שלכם. ²¹ סיפרו לי כי יש ביניכם כאלה שחוטפים וזוללים את כל האוכל המגיע לידיהם, בלי להשאיר לאחרים, וכך אחדים הולכים לביתם שבעים ושיכורים, ואילו אחרים הולכים לביתם רעבים וצמאים. ²² מה קורה פה? האם אינכם יכולים לאכול ולשתות בבית, כדי לא לבייש את העניים שאין באפשרותם לקנות אוכל? מה אני יכול לומר על התנהגות כזאת? אני מקווה שאינכם מצפים ממני לטפיחה על השכם בזכות התנהגותכם "הטובה"!

²³ אני חוזר ואומר לכם מה שציווה האדון עצמו בנוגע לסעודה שלו: בערב שבו הוסגר האדון על-ידי יהודה, הוא לקח לחם, ²⁴ הודה לאלוהים עליו, בצע אותו, הגיש לתלמידיו ואמר: "קחו ואיכלו. זהו גופי המוקרב למענכם. עשו זאת לזיכרוני." ²⁵ לאחר הסעודה הוא לקח גם את כוס היין ואמר: "כוס זאת מסמלת את הברית החדשה בין אלוהים לביניכם – ברית שנחתמה בדמי. עשו זאת לזיכרוני בכל פעם שתשתו." ²⁶ כי בכל פעם שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מהכוס הזאת, אתם מזכירים את מותו למעננו. עשו זאת עד שובו אלינו.

²⁷ כל האוכל מהלחם הזה והשותה מכוס האדון ללא כבוד ויראה, יואשם בחטא נגד גוף המשיח ודמו. ²⁸ על כל אחד לבחון את עצמו לפני שיאכל מן הלחם וישתה מן היין, ²⁹ כי כל מי שאוכל מן הלחם ושותה מן היין ללא כבוד ויראה, ובלי לייחס חשיבות רבה למות המשיח, מקל בערכו של המשיח ומבזה את גופו, ומשום כך אלוהים ישפוט אותו. ³⁰ זאת למעשה הסיבה לכך שרבים מכם חלשים וחולים ויש אפילו שמתו.

³¹ ברם אם תבחנו את עצמכם בזהירות לפני סעודת האדון, לא תישפטו ולא תיענשו. ³² דעו לכם שאם ה' שופט ומעניש אותנו, הוא עושה זאת כדי שלא נישפט עם אנשי העולם. ³³ לפיכך, אחים יקרים, כשנפגשים אתם לסעודת האדון חכו איש לרעהו; ³⁴ מי שרעב, מוטב שיאכל בבית לפני בואו, כדי שלא יביא משפט על עצמו.

את שאר הדברים שרציתי לומר אומר לכם פנים אל פנים, כשאבוא אליכם.