Old/New Testament

יג באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, עזב ישוע את הבית וירד אל החוף. ² תוך זמן קצר התאסף שם קהל כה רב, עד שישוע נאלץ להיכנס לסירה, ואילו כל העם נשאר על החוף. ³ ישוע הרבה ללמד את העם במשלים, והנה אחד מהם:

"איכר יצא לזרוע בשדה. ⁴ כשפיזר את הזרעים נפלו אחדים מהם בצד הדרך, והציפורים באו ואכלו אותם. ⁵ זרעים אחדים נפלו על אדמה סלעית, במקום שבו לא הייתה אדמה רבה. הנבטים צמחו במהירות באדמה הרדודה, ⁶ אולם השמש הלוהטת צרבה אותם והם התייבשו ומתו, כי השורשים לא היו עמוקים. ⁷ זרעים אחדים נפלו בין הקוצים, ואלה חנקו את הצמחים הרכים. ⁸ אולם זרעים אחדים נפלו על אדמה טובה ופורייה, ונשאו פרי מבורך ורב פי 30, פי 60 ואף פי 100 ממה שזרע האיכר. ⁹ מי שמסוגל לשמוע, שיקשיב!"

¹⁰ תלמידיו של ישוע באו אליו ושאלו: "מדוע אתה משתמש תמיד בדוגמאות קשות כל כך?"

¹¹ הסביר להם ישוע: "רק לכם מותר לדעת את סודות מלכות השמים; לאחרים לא ניתן לדעת אותם. ¹² כי מי שיש לו – יינתן לו עוד ויהיה לו שפע רב; ומי שאין – גם המעט שיש לו יילקח ממנו. ¹³ אני מדבר אל בני אדם במשלים מכיוון שכאשר מראים להם משהו הם לא רואים, וכאשר אומרים להם משהו הם לא שומעים וגם לא מבינים. ¹⁴ כך התקיימה נבואתו של ישעיהו^[a]:

'שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו.

¹⁵ השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע,

פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע,

ולבבו יבין ושב ורפא לו.'

¹⁶ אולם אשרי עיניכם כי הן רואות, ואשרי אוזניכם כי הן שומעות. ¹⁷ הרבה נביאים וצדיקים השתוקקו לראות את מה שאתם רואים ולשמוע את מה שאתם שומעים, אך לא זכו.

¹⁸ "זהו פירוש המשל: ¹⁹ השביל הקשה שעליו נפלו חלק מהזרעים מסמל את לבו של האדם השומע את הבשורה, אך אינו מבין אותה; ואז בא השטן וחוטף את מה שנזרע בלבו. ²⁰ האדמה הסלעית והרדודה מסמלת את לבו של האדם השומע את הבשורה ומקבל אותה בשמחה. ²¹ אולם לאמונתו אין עומק, והזרעים אינם מכים שורשים עמוקים. משום כך, ברגע של קושי ומבחן נעלמת התלהבותו והוא נובל. ²² האדמה המכוסה קוצים מסמלת את האדם ששמע את הבשורה, אולם דאגות החיים ורצונו להתעשר חונקים את דבר האלוהים, והוא הולך ומפחית בעבודת אלוהים. ²³ האדמה הטובה מסמלת את לבו של אדם המקשיב לבשורה, מבין אותה ומביא פרי רב, פי 30, פי 60 ואף פי 100."

²⁴ ישוע סיפר להם משל נוסף: "מלכות השמים דומה לאיכר שזרע בשדה שלו זרעים טובים. ²⁵ אולם לילה אחד, בזמן שהאיכר ישן, בא אויבו וזרע עשבי בר^[b] בין החיטה. ²⁶ כשהחלה החיטה לנבוט, נבטו גם עשבי הבר.

²⁷ "משרתיו של האיכר באו אליו ואמרו: 'אדוננו, השדה שבו זרעת זרעים משובחים מלא עשבים!'

²⁸ "'אחד מאויבי עשה זאת,' אמר האיכר.

'האם אתה רוצה שנעקור את העשבים השוטים?' שאלו המשרתים.

²⁹ 'לא', השיב האיכר. 'אתם עלולים לעקור בטעות גם את החיטה. ³⁰ הניחו להם לגדול יחד עד הקציר, ואז אומר לקוצרים לאסוף תחילה את העשבים השוטים ולשרוף אותם, ולאחר מכן לאסוף את החיטה ולהכניסה לאסם.'"

ישוע סיפר להם עוד משל: "מלכות השמים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל אשר נזרע בשדה. למרות שגרגר זה קטן ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, והציפורים יכולות לבנות להן קן בין ענפיו."