M’Cheyne Bible Reading Plan

יד לאחר מכן ראיתי שה עומד על הר-ציון בירושלים, ואיתו 144,000 אנשים שנשאו על מצחם את שמו ואת שם אביו. ² מן השמים שמעתי קול כמים רבים וקול רעם גדול. הייתה זאת שירת מקהלה בליווי נגינת כנרים. ³ האנשים הרבים האלה שרו שיר חדש לפני כיסא אלוהים, לפני ארבע החיות ולפני עשרים-וארבעה הזקנים. איש לא יכול היה ללמוד את השיר, מלבד 144,000 האנשים אשר נפדו ונגאלו מן הארץ.

⁴ אנשים אלה לא טימאו את עצמם, אלא שמרו על טהרתם כבתולות.^[a] הם ניקנו מתוך בני-האדם כקורבן מקודש לאלוהים ולשה, והם הולכים בעקבות השה לכל אשר ילך. ⁵ הם חסרי דופי ומעולם לא הוציאו דבר-שקר מפיהם. ⁶ לאחר מכן ראיתי מלאך אחר מעופף במרכז השמים, והוא נושא בפיו בשורה לכל בני-האדם – לכל הארצות, העמים, הגזעים והשפות. ⁷ "כבדו את אלוהים ויראו אותו!" קרא המלאך בקול גדול. "כי הגיעה שעתו לשפוט את העולם, השתחוו לבורא השמים, הארץ, הים ומקורותיו!"

⁸ מלאך שני בא בעקבותיו וקרא: "בבל נפלה! העיר הגדולה בבל נפלה, על שום שהסיתה את כל העמים להשתתף במעשי הזנות והטומאה שלה!"^[b]

⁹ מלאך שלישי בא בעקבותיהם וקרא בקול: "כל המשתחווה לחיה ולפסל-דמותה, וכל הנושא את סימן החיה על ידו או על מצחו, ¹⁰ ישתה מיין זעם אלוהים, שנמזג בלתי-מהול בכוס זעמו של אלוהים, ויעונה באש וגופרית בנוכחות המלאכים הקדושים והשה. ¹¹ עשן ייסוריהם יעלה לנצח ולא ירווח להם ביום או בלילה, שכן השתחוו לחיה ולפסלה ונשאו את סימנה על מצחם או ידם."

¹² זוהי הזדמנות למאמינים, ששומרים את מצוות אלוהים ואת אמונת המשיח, להוכיח את סבלנותם.

¹³ שמעתי קול מן השמים מדבר אלי: "כתוב: מעתה ואילך ברוכים המתים על אמונתם במשיח!" והרוח אמר: "כן, הם באמת ברוכים. עתה הם יקבלו את שכרם וינוחו מעמלם, כי מעשיהם הטובים מלווים אותם לכל מקום."

¹⁴ לאחר מכן השתנה המראה: ראיתי ענן לבן ועליו יושב אחד בדמות "בן-אדם" .על ראשו כתר זהב ובידו מגל חד.

¹⁵ מן המקדש יצא מלאך וקרא בקול גדול אל היושב על הענן: "הנף את המגל והחל לקצור, כי הקמה בארץ בשלה והגיעה עת הקציר." ¹⁶ היושב על הענן הניף את מגלו על הארץ, והתבואה נקצרה.

¹⁷ מלאך נוסף יצא מהיכל ה' וגם בידו מגל חד. ¹⁸ עתה יצא מהמזבח מלאך אחר, אשר לו הסמכות והשלטון על האש, וקרא בקול אל המלאך שהחזיק במגל החד: "הנף את מגלך החד ובצור את אשכולות הגפן בארץ, כי בשלו הענבים." ¹⁹ המלאך הניף את המגל על הארץ, בצר את אשכולות ענבי הארץ והשליכם אל היקב הגדול של זעם אלוהים.

²⁰ הענבים נדרכו ביקב מחוץ לעיר, ודם רב זרם מהיקב למרחק של כ- 330 קילומטרים,^[c] ועומק הזרם כגובה רסן הסוס.

יג לפני חג הפסח, ישוע ידע שהגיעה שעתו לעזוב את העולם ולשוב אל אביו. ישוע תמיד אהב מאוד את בחיריו בעולם הזה, ועתה עמד להוכיח להם כי אין גבול לאהבתו. ² בינתיים השטן כבר המריץ את יהודה איש קריות להסגיר את ישוע. ³ ישוע ידע כי אביו נתן בידו את הכול, וכי הוא בא מאלוהים וישוב אל אלוהים. ⁴ לכן הוא קם מהשולחן בארוחת הערב, הסיר את בגדיו וקשר למותניו מגבת. ⁵ אחר כך לקח קערה, מילא אותה מים, החל לרחוץ את רגלי תלמידיו וניגב אותן במגבת הקשורה למתניו. ⁶ כאשר הגיע תורו של שמעון פטרוס הוא קרא: "אדוני, איך ייתכן שאתה תרחץ את רגלי?"

⁷ "כעת אינך מבין מדוע אני עושה זאת, אולם יבוא יום שתבין זאת," השיב ישוע.

⁸ "לא", מחה פטרוס, "לעולם לא תרחץ את רגלי!"

"אם לא ארחץ אותך, לא יהיה לך חלק בי," השיב ישוע.

⁹ "אם כך," קרא פטרוס, "רחץ לא רק את רגלי, אלא גם את ידי וראשי."

¹⁰ "מי שרחץ כבר את כל גופו צריך לרחוץ את רגליו בלבד כדי להיות נקי וטהור. עתה אתם נקיים, אבל לא כולכם." ¹¹ ישוע אמר דברים אלה מפני שידע מי עמד להסגירו.

¹² כשסיים ישוע לרחוץ את רגליהם לבש את בגדיו, התיישב ושאל: "האם אתם מבינים מה עשיתי לכם? ¹³ אתם קוראים לי 'מורה' ו'אדון', ואכן נוהגים אתם בצדק, כי זוהי האמת. ¹⁴ לכן אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם צריכים לרחוץ איש את רגלי רעהו. ¹⁵ נתתי לכם דוגמה כדי שתנהגו כמוני. ¹⁶ האמינו לי, העבד אינו חשוב מאדוניו, והשליח אינו חשוב משולחו. ¹⁷ כאשר תבינו את משמעות הדברים האלה ותנהגו לפיהם, יהיה לכם טוב ותתברכו.

¹⁸ "איני מתכוון לכולכם, כי אני יודע במי בחרתי. הכתובים מנבאים שאחד מאוכלי לחמי יבגוד בי. ¹⁹ אני מספר לכם זאת עכשיו כדי שתאמינו לי כשכל זה יתרחש.

²⁰ "אמן אומר אני לכם: כל המקבל בברכה את מי שאני שולח מקבל למעשה אותי, וכל המקבל אותי מקבל למעשה את שולחי."

²¹ בסיימו דברים אלה נאנח ישוע אנחה עמוקה ואמר: "אכן, זוהי האמת – אחד מכם יבגוד בי." ²² התלמידים הביטו איש ברעהו בתמיהה ובמבוכה, משום שלא ידעו למי התכוון. ²³ תלמידו החביב של ישוע היה סמוך לחיקו, ²⁴ ולכן רמז לו שמעון פטרוס לשאל אותו למי כוונתו.

²⁵ התלמיד הטה את ראשו וקרבו לראשו של ישוע. "אדוני, למי כוונתך?" שאל בלחישה.

²⁶ "למי שאגיש את פרוסתי הטבולה ברוטב," השיב ישוע.

הוא טבל את הפרוסה והגישה ליהודה בן שמעון איש-קריות. ²⁷ כאשר סיים יהודה לאכול את הלחם נכנס השטן ללבו. "סיים את העניין במהירות," אמר לו ישוע.

²⁸ איש מהנוכחים לא ידע למה ישוע התכוון. ²⁹ היו שחשבו כי ישוע ביקש ממנו לקנות את צרכי החג או לתת כסף לעניים, מפני שיהודה היה הגזבר. ³⁰ יהודה עזב מיד את המקום ויצא. היה אז לילה.

³¹ לאחר שעזב יהודה את החדר אמר ישוע: "הגיעה שעתי; עתה יתפאר בן-האדם, ואלוהים יפואר בו. ³² אם אלוהים יפואר בי, הוא בעצמו יפאר אותי ואף יעשה זאת במהרה. ³³ ילדי היקרים, עוד מעט עלי ללכת מאתכם. לאחר שאלך לא תוכלו לבוא אלי גם אם תחפשו אותי, כפי שכבר אמרתי למנהיגי היהודים.

³⁴ "אני מפקיד בידיכם מצווה חדשה: אהבו איש את רעהו כשם שאני אוהב אתכם. ³⁵ אהבתכם החזקה איש לרעהו תוכיח לעולם שאתם תלמידי."

³⁶ "לאן אתה הולך, אדון?" שאל שמעון פטרוס.

"אינך יכול לבוא איתי עכשיו, אולם עוד זמן מה תצטרף אלי גם אתה," השיב ישוע.

³⁷ "אבל מדוע איני יכול ללכת איתך כעת?" פטרוס לא הבין. "אני מוכן אפילו למות למענך!"

³⁸ "למות למעני?" שאל ישוע. "אני אומר לך שעד מחר בבוקר לפני קריאת התרנגול, תכחיש שלוש פעמים אפילו את העובדה שאתה מכיר אותי!"