M’Cheyne Bible Reading Plan

יט לאחר מכן שמעתי קול אדיר שנשמע כקול המוני אנשים בשמים: "הללויה! הודו לה'! הישועה, הכבוד והעוז שייכים לאלוהינו, ² כי הוא שופט בצדק ובאמת. הוא העניש את הזונה הגדולה, אשר השחיתה את הארץ במעשי הזנות והניאוף שלה, ונקם את רצח עבדיו."

³ שוב ושוב קראו הקולות: "הללויה! שריפתה תעלה עשן לעולם ועד!"

⁴ עשרים-וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על פניהם, השתחוו לאלוהים היושב על הכיסא וקראו: "אמן! הללויה!"

שוב שמעתי קול אשר נשמע כקול המון רב, כקול מים רבים, וקול רעמים חזקים. "הללויה! כי אלוהינו, ה' צבאות, מולך! ⁷ הבה נשמח, נגיל וניתן לו כבוד, כי הגיע מועד חתונת השה, וכלתו התכוננה לקראתו; ⁸ ניתן לה ללבוש שמלה מאריג משובח, צח וטהור." (אריג משובח זה מסמל את מעשי הצדקה של בני-האלוהים).

⁹ המלאך אמר אלי: "כתוב: ברוכים המוזמנים אל חתונת השה." הוא הוסיף ואמר: "אלה מילותיו של אלוהים עצמו!"

¹⁰ נפלתי לרגליו כדי להשתחוות לו, אך הוא אמר אלי: "קום, אל תשתחווה לי; אני עבד אלוהים כמוך וכאחיך המאמינים שנושאים את עדות ישוע. השתחווה לאלוהים! כי האמת שגילה ישוע היא שנתנה השראה לנביאים."

¹¹ לאחר מכן ראיתי את השמים נפתחים וסוס לבן הופיע. שם רוכבו, "נאמן ואמיתי", והוא שופט ולוחם בצדק. ¹² עיניו כלהבת אש, על ראשו כתרים רבים, ועל מצחו כתוב שם שידוע לו בלבד. ¹³ לבושו הוטבל בדם, ושמו נקרא "דבר האלוהים". ¹⁴ צבאות השמים, לבושים מדים לבנים מאריג משובח וטהור, דהרו בעקבותיו על סוסיהם הלבנים.

¹⁵ מפי הרוכב יצאה חרב חדה, שמיועדת להכות את הגויים שבהם ישלוט בשוט ברזל, וברגליו דרך את ענבי הזעם של ה' אלוהי צבאות. ¹⁶ על בגדו ועל ירכו כתוב: "מלך המלכים ואדון האדונים."

¹⁷ לאחר מכן ראיתי מלאך עומד לבדו באור השמש המסנוור. הוא קרא בקול אדיר אל כל העופות המעופפים במרכז השמים: "בואו אל הסעודה הגדולה של אלוהים! ¹⁸ בואו איכלו בשר מלכים, קציני-צבא, גנרלים, גיבורים; בשר סוסים ופרשים, בשר עבדים ובני-חורין, מקטן ועד גדול."

¹⁹ ראיתי את החיה, את מלכי הארץ ואת צבאותיהם נאספים יחד, כדי להילחם נגד הרוכב על הסוס ונגד צבאו. ²⁰ אולם החיה הרעה נתפסה, ויחד איתה נתפס נביא השקר (בדמות החיה השנייה), שחולל את הניסים והנפלאות בנוכחותה – ניסים שהתעו את נושאי אות החותם ואת המשתחווים לפסלה. החיה הרעה ונביא השקר הושלכו חיים לאגם האש שבוער בגופרית, ²¹ וכל צבאם נהרג בחרב שיצאה מפי הרוכב על הסוס. ועופות השמים טרפו בתאווה את בשרם.

יח ישוע סיים את דבריו ועזב את המקום עם תלמידיו. הם חצו את נחל קדרון ונכנסו אל חורשת עצי-זית. ² יהודה, התלמיד שבגד בישוע, הכיר היטב את המקום, כי ישוע נפגש שם עם תלמידיו פעמים רבות.

³ ראשי הכוהנים והפרושים העמידו לרשות יהודה קבוצה של חיילים ושוטרים מצוידים בלפידים ובכלי נשק, והם הלכו אל אותה החורשה.

⁴ ישוע ידע היטב מה עומד לקרות לו. הוא צעד קדימה ושאל: "את מי אתם מחפשים?"

⁵ "את ישוע מנצרת," השיבו לו.

"אני הוא," אמר ישוע. גם יהודה המסגיר אותו היה שם. ⁶ לשמע מילים אלה הם נסוגו ונפלו על הארץ.

⁷ ישוע חזר על שאלתו: "את מי אתם מחפשים?"

"את ישוע מנצרת," השיבו בשנית.

⁸ "אמרתי לכם, אני הוא," אמר ישוע. "אם אותי אתם מחפשים, עיזבו את החבורה הזאת והניחו להם ללכת." ⁹ ישוע אמר זאת כדי לקיים את הנבואה שניבא: "מכל אלה שנתת לי לא אבד אף אחד!"

¹⁰ לפתע שלף שמעון פטרוס את חרבו וקיצץ את אוזנו הימנית של מלכוס, עבד הכהן הגדול.

¹¹ "השב את החרב לנדן!" פקד עליו ישוע. "הרי עלי לשתות את הכוס שנתן לי אבי."

¹² החיילים, השוטרים ומפקדם תפסו את ישוע, קשרו את ידיו, ¹³ הוליכו אותו תחילה אל חנן - חותנו של קייפא שהיה הכהן הגדול באותה שנה. ¹⁴ היה זה אותו קייפא שיעץ ליהודים: "מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד." ¹⁵ שמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו במרחק מה אחרי ישוע. התלמיד האחר היה מוכר לכהן הגדול, ולכן הורשה להיכנס אל החצר יחד עם ישוע, ¹⁶ ואילו פטרוס נאלץ להישאר מעבר לגדר. התלמיד האחר ניגש אל השוערת וביקש ממנה להכניס את פטרוס.

¹⁷ "הלא גם אתה תלמידו של האיש הזה!" קראה השוערת לעבר פטרוס. "מה פתאום?" הכחיש פטרוס.

¹⁸ החיילים והמשרתים התחממו לאש מדורה שהדליקו, כי היה קר מאוד. פטרוס הצטרף אליהם כדי להתחמם מעט.

¹⁹ בתוך הבית החל הכהן הגדול לחקור את ישוע על תלמידיו ועל מה שלימד אותם.

²⁰ "כל מה שהיה לי לומר אמרתי בציבור, באוזני המנהיגים והעם. תמיד לימדתי בבתי-הכנסת או בבית-המקדש, וכולם יודעים מה שלימדתי," השיב ישוע. ²¹ "אל תשאל אותי, אלא את שומעי, הם יודעים את מה שאמרתי." ²² אחד המשרתים שעמד שם הכה את ישוע על פניו. "ככה אתה מתחצף לכהן הגדול?" שאל בזעם.

²³ "אם אני משקר הוכח זאת." השיב ישוע. "אולם אם אני אומר את האמת, מדוע אתה מכה אותי?"

²⁴ חנן שלח את ישוע, אסור באזיקים, אל קייפא הכהן הגדול. ²⁵ בינתיים המשיך שמעון פטרוס להתחמם לאש המדורה, ושוב נשאל: "הרי גם אתה אחד מתלמידיו של ישוע, לא כן?"

"לא, מה פתאום?" הכחיש פטרוס.

²⁶ אך אחד מעבדי הכהן הגדול, קרובו של מלכוס (זה שפטרוס קיצץ את אוזנו), קרא: "אולם ראיתי אותך בחורשה יחד עם ישוע!"

²⁷ פטרוס המשיך להכחיש את הדבר, ולפתע קרא התרנגול.

²⁸ בבוקר השכם הובילו את ישוע מביתו של קייפא לבית-המשפט. אך הם לא נכנסו פנימה מחשש חמץ - הם רצו להישאר כשרים לאכילת סעודת הפסח. ²⁹ על כן יצא אליהם פילטוס ושאל: "במה אתם מאשימים את האיש?"

³⁰ אילמלא עשה דבר רע, לא היינו אוסרים אותו!" השיבו.

³¹ אם כן, שפטו אותו בעצמכם לפי חוקי תורתכם," אמר פילטוס.

"אבל החוק אינו מתיר לנו עונש מוות," השיבו היהודים. ³² בזאת מלאו את מה שישוע ניבא באשר לצורת מותו.

³³ פילטוס שב לבית המשפט וקרא אליו את ישוע. "האם אתה מלך היהודים?" שאל.

³⁴ "האם אלה המילים שלך או של האחרים?" השיב ישוע בשאלה.

³⁵ "האם אני יהודי?" שאל פילטוס. "בני-עמך וראשי הכוהנים הסגירו אותך. מה עשית?"

³⁶ "אילו הייתה מלכותי מהעולם הזה, היו משרתי נלחמים לצדי ומונעים את מאסרי על-ידי ראשי היהודים. אולם בעת הזאת מלכותי אינה מהעולם הזה," אמר ישוע.

³⁷ "אם כן, אתה בכל זאת מלך?" תמה פילטוס.

"כן," השיב ישוע, "משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי."

³⁸ "מהי האמת?" שאל פילטוס ויצא החוצה אל היהודים. "האיש חף מפשע ולא עשה כל רע!" קרא פילטוס. ³⁹ "בכל שנה בחג הפסח אני מוציא לחופשי אסיר אחד. אתם רוצים שאשחרר את מלך היהודים?"

⁴⁰ "לא!" קראו. "אל תשחרר אותו; שחרר את בר-אבא!" בר-אבא היה שותף למרד.