Old/New Testament

כו כשסיים ישוע ללמד את תלמידיו, אמר להם: ² "כידוע לכם חג הפסח מתחיל בעוד יומיים, וימסרו אותי למוות על הצלב."

³ באותה שעה התכנסו ראשי הכוהנים והמנהיגים האחרים בביתו של קייפא הכוהן הגדול, ⁴ כדי לחשוב איך לתפוס את ישוע בחשאי ולהרגו. ⁵ "לא בזמן חגיגות הפסח," הסכימו ביניהם, "פן תתחולל מהומה בעם."

⁶ בזמן שישוע היה בבית-עניה, בביתו של שמעון המצורע, ⁷ ניגשה אליו אישה ובידה בקבוק בושם יקר מאוד, ושפכה את הבושם על ראשו בשעה שאכל. התלמידים כעסו מאוד ואמרו: "מדוע היא מבזבזת את הבושם היקר הזה? הלא יכולנו למכור אותו בכסף רב, ואת הכסף היינו נותנים לעניים!"

¹⁰ "מדוע אתם מותחים עליה ביקורת?" שאל ישוע. "הלא היא עשתה מעשה טוב. ¹¹ העניים נמצאים איתכם תמיד, ואילו אני לא אהיה איתכם תמיד. ¹² היא שפכה עלי את הבושם כדי להכין את גופי לקבורה. ¹³ אני אומר לכם: 'בכל מקום שבו תוכרז הבשורה, תיזכר גם האישה הזאת, בזכות המעשה שעשתה.'"

¹⁴ לאחר מכן הלך יהודה איש-קריות, שהיה אחד משנים-עשר התלמידים, אל ראשי הכוהנים ¹⁵ ושאל: "מה תתנו לי אם אמסור לידיכם את ישוע?" הם נתנו לו שלושים מטבעות כסף, ¹⁶ ומאותה שעה חיפש יהודה הזדמנות למסור לידיהם את ישוע.

¹⁷ בערב הפסח באו התלמידים אל ישוע ושאלו: "היכן אתה רוצה שנכין את הסדר?"

¹⁸ "לכו העירה אל אדם פלוני," ענה ישוע, "ואמרו לו: 'אדוננו אמר: שעתי הגיעה, והפעם אני ותלמידי נערוך את הסדר בביתך.'" ¹⁹ התלמידים עשו כדבריו והכינו את הסדר.

²⁰ בערב ישב ישוע עם תלמידיו ליד השולחן, ²¹ ובשעת הארוחה אמר להם: "אחד מכם יבגוד בי ויסגיר אותי."

²² התלמידים התעצבו מאוד ושאלו זה אחר זה: "האם אתה מתכוון אלי?" ²³ "אני מתכוון לאחד אשר טבל את המצה שלו בקערה יחד אתי. ²⁴ אמנם עלי למות, כפי שניבאו הנביאים, אולם אוי לאיש שיסגיר אותי! מוטב היה לו אילו לא נולד כלל!"

²⁵ גם יהודה שאל את ישוע: "רבי, האם אתה מתכוון אלי?" וישוע השיב: "כן."