M’Cheyne Bible Reading Plan
טו בזמן שבר-נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע. 2 פולוס ובר-נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם. 3 הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.
4 בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר-נבא דיווחו להם כיצד ה' פעל באמצעותם. 5 אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים , קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.
6 לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.
7 לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים: "אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו. 8 אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו. 9 אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על-ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו. 10 האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת? 11 האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך - כלומר בחסדו של האדון ישוע?" 12 הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר-נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.
13 כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור. "אחים," אמר, "הקשיבו לדברי! 14 שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו. 15 עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס: 16 'ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, 17 למען ידרשו את-ה' שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם'. כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים - אלה שבחר בהם - יוושעו! 18 אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב.
19 "על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה' לקיים את חוקי התורה. 20 הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה. 21 כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי-כנסת בכל עיר ועיר."
22 השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר-נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה "בר-שבא") ובסילא, 23 ושלחו בידם את המכתב הבא:
"מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.
"אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם! 24 "נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם - הם באו אליכם על דעת עצמם. 25 משום כך החלטנו פה-אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר-נבא.
30 ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב. 31 דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.
32 יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים. 33 הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם.
36 כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר-נבא: "הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה', כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים." 37 בר-נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס. 38 אך רעיון זה לא מצא-חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם. 39 לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר-נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין,
י ישוע עזב את כפר-נחום והלך דרומה, לגבול יהודה ולאזור שממזרח לנהר הירדן. שוב התאסף סביבו קהל גדול, וישוע לימד אותם כמנהגו. 2 פרושים אחדים שבאו לנסותו שאלו: "האם אתה בעד גירושין או נגדו?"
3 "מה אמר משה רבנו בקשר לגירושין?" שאל ישוע. 4 "משה אמר שמותר להתגרש," השיבו הפרושים. "הוא אמר שבעל הרוצה לגרש את אשתו צריך לכתוב לה ספר כריתות (מכתב גירושין), וזה כל מה שנדרש ממנו." 5 "האם אתם יודעים מדוע התיר משה גירושין?" השיב ישוע. "אני אגיד לכם למה: משה לקח בחשבון את האופי העקשני שלכם.
10 מאוחר יותר, כשנשאר ישוע בבית לבד עם התלמידים, שוב העלו את הנושא. 11 ישוע הסביר להם: "בעל המגרש את אשתו משום שברצונו להתחתן עם אישה אחרת, נחשב לנואף. 12 ואישה המגרשת את בעלה ומתחתנת בשנית נחשבת גם היא לנואפת."
13 פעם הביאו אליו מספר אמהות את ילדיהן, כדי שיברך אותם, אולם התלמידים גירשו את האמהות וביקשו מהן שלא להטריד את ישוע.
14 כשראה ישוע מה עושים תלמידיו, זה לא מצא חן בעיניו. "הניחו לילדים לבוא אלי; אל תגרשו אותם! הרי לכאלה שייכת מלכות האלוהים. 15 אני אומר לכם: מי שלא יבוא אלי כמו ילד, לא יוכל להיכנס למלכות האלוהים." 16 ישוע חיבק את הילדים, הניח ידיו על ראשם וברך אותם.
17 יום אחד כאשר ישוע יצא לאחד ממסעותיו, בא אליו אדם בריצה שנפל לרגליו ושאל: "רבי הטוב, כיצד אוכל לרשת חיי נצח?"
18 מדוע אתה אומר שאני טוב?" שאל ישוע. "רק אלוהים טוב. 19 אך בתשובה לשאלתך, אתה הרי מכיר את המצוות: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תהיה עד שקר, לא תחמוד, כבד את אביך ואת אמך?"
20 "רבי", ענה האיש, "תמיד שמרתי את כל המצוות האלה."
21 ישוע הביט בו באהבה. "עליך לעשות עוד דבר אחד; עליך למכור את רכושך ולתרום את הכסף לעניים – כדי שאוצרך יהיה בשמים – ולאחר מכן לך אחרי."
22 האיש התעצב מאוד והלך לדרכו, כי היה עשיר מאוד.
23 ישוע הסתכל ואז אמר לתלמידיו: "לאיש עשיר קשה מאוד להיכנס למלכות האלוהים." 24 דבריו של ישוע הדהימו את התלמידים, ולכן חזר ואמר: "ילדים יקרים, מי שבוטח בכסף וברכוש קשה לו מאוד להיכנס למלכות האלוהים. 25 קל יותר לגמל לעבור דרך חוט המחט, מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות האלוהים." 26 דבריו אך הגבירו את תמיהת התלמידים. הם שאלו: "אם כך, אז איך אנשים יכולים להיוושע?" שאלו.
27 ישוע הסביר להם בסבלנות: "זהו בלתי אפשרי לבני אדם, אבל עם אלוהים הכול אפשרי!"
28 פטרוס החל למנות בקול רם את כל הדברים שהוא ושאר התלמידים עזבו למען ישוע. "אנחנו ויתרנו על הכול כדי ללכת אחריך!" אמר פטרוס.
29 "אני מבטיח לכם," אמר ישוע, "שכל מי שוויתר על בית, אחים, אחיות, אמא, אבא, ילדים או רכוש למעני ולמען הבשורה, 30 יקבל ממני חזרה פי מאה ממה שלכאורה הפסיד: בתים, אחים, אחיות, אמהות, ילדים, אדמות - אך עם כל אלה גם רדיפות, ובעולם הבא יקבל חיי נצח. 31 אנשים רבים שנראים עכשיו חשובים יהיו חסרי כל חשיבות, ורבים מאלה הנראים עתה חסרי חשיבות יהיו חשובים ביותר!"
32 בדרך לירושלים הלך ישוע בראש, והתלמידים הלכו אחריו בחרדה. ישוע המשיך לספר להם מה יקרה לו בירושלים. 33 "כשנגיע לירושלים," פתח ישוע, "יאסרו אותי ייקחו אותי אל ראשי הכוהנים והסופרים; הם ישפטו אותי וידונו אותי למוות. לאחר מכן ימסרו אותי לידי הרומאים, כדי שיוציאו לפועל את גזר הדין. 34 הם ירקו עלי, ילעגו לי, יצליפו בי בשוטים ויהרגו אותי. אבל לאחר שלושה ימים אקום לתחייה."
35 יעקב ויוחנן בני זבדי לחשו באוזנו: "רבי, אנחנו רוצים לבקש ממך טובה."
36 "איזו טובה אתם רוצים?" שאל ישוע.
37 "כאשר תשב על כסא המלכות, אנו רוצים לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך."
38 "אינכם יודעים מה אתם מבקשים!" התפלא ישוע. "האם תוכלו לשתות מהכוס שאני חייב לשתות? האם תוכלו להיטבל בטבילה שאני מוכרח להיטבל?"
39 "כן!" השיבו.
"אתם באמת תשתו מכוסי ותיטבלו בטבילתי," אמר ישוע. 40 "אבל איני יכול להבטיח לכם לשבת לימיני ולשמאלי, מפני שמקומות אלה כבר שמורים!" 41 עד מהרה גילו שאר התלמידים את בקשתם של יעקב ויוחנן וכעסו עליהם מאוד. 42 ישוע קיבץ סביבו את התלמידים ואמר: "אתם הרי יודעים שמנהיגי הגויים רודים בנתיניהם, ומעניקים כוח וסמכות למי שהם רוצים. 43 אבל אצלכם יהא המצב שונה; מי שרוצה להיות מנהיג ביניכם צריך להיות לכם למשרת. 44 מי שרוצה לעמוד בראש צריך להיות המשרת של כולכם. 45 אף אני, המשיח, לא באתי לכאן כדי שישרתו אותי, אלא כדי לשרת את האחרים ולעזור להם, וכדי לתת את חיי בתמורה לחייהם של אנשים רבים."
46 ישוע ותלמידיו באו ליריחו. בצאתם מהעיר הלך אחריהם קהל גדול. בצד הדרך ישב קבצן עיוור בשם ברטמי בן-טימי,
47 ששמע שישוע מנצרת מתקרב. ברטמי החל לצעוק: "ישוע בן דוד, רחם עלי!"
48 "שתוק!" ציוו עליו מספר אנשים. אך העיוור לא שתק, אלא הגביר את קולו: "בן דוד, רחם עלי!"
49 ישוע שמע את תחינותיו של העיוור ועמד מלכת. הוא ביקש לקרוא לעיוור. "התעודד," אמרו לו, "קום! הוא קורא לך." 50 ברטמי השליך מעליו את סמיכותיו ובא לישוע.
51 "מה אוכל לעשות למענך?" שאל ישוע.
" רבי, אני רוצה לראות!" בכה האיש.
52 "כמובן," השיב ישוע. "אמונתך ריפאה אותך; לך לשלום." ואכן עיניו נרפאו והוא הלך בדרך אחרי ישוע.
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.