Old/New Testament

¹⁷ כשהיה ישוע בדרכו לירושלים, הוא אסף סביבו את שנים-עשר תלמידיו ¹⁸ ודיבר איתם על הצפוי לו בירושלים: "מישהו יסגיר אותי לידי ראשי הכוהנים ולסופרים. הם ידונו אותי למוות ¹⁹ וימסרו אותי לידי הרומאים, אשר ילעגו לי ויצלבו אותי. אולם ביום השלישי אקום לתחייה." ²⁰ לאחר מכן הביאה אמם של יעקב ויוחנן בני זבדי את בניה לפני ישוע וביקשה טובה.

²¹ "מה בקשתך?" שאל ישוע.

"הבטח לי שבמלכותך ישבו שני בני אחד לימינך ואחד לשמאלך," ביקשה האם.

²² אולם ישוע אמר לה: "את לא יודעת מה את מבקשת!" הוא פנה אל יעקב ויוחנן ושאל אותם: "האם תוכלו לשתות מהכוס שאני חייב לשתות?"

"כן, בהחלט," השיבו.

²³ "אתם באמת תשתו ממנה," אמר להם ישוע, "ובכל זאת אין לי את הזכות לומר מי יישב לימיני ולשמאלי. מקומות אלה שמורים לאנשים שאבי בוחר בהם."

²⁴ כששמעו שאר התלמידים מה שביקשו יעקב ויוחנן, הם כעסו עליהם מאוד.

²⁵ לכן קיבץ ישוע את תלמידיו ואמר: "בין אנשים עובדי אלילים המלכים הם רודנים, וכל פקיד זוטר רודה באלה הנתונים תחתיו. ²⁶ אולם ביניכם אין הדבר כך. מי שרוצה להיות מנהיג ביניכם חייב להיות לכם למשרת, ²⁷ ומי שרוצה לעמוד בראש חייב לשרת אתכם כעבד. ²⁸ עליכם לנהוג כמוני, כי אני, בן-האדם, באתי לא כדי שישרתו אותי, אלא כדי לשרת אחרים ולתת את חיי כופר בער רבים."

²⁹ כשיצאו ישוע ותלמידיו מיריחו הלך אחריהם קהל גדול.

³⁰ שני עיוורים שישבו בצד הדרך שמעו כי ישוע עומד לעבור בדרך ההיא, ולכן החלו לצעוק: "אדוננו, בן-דוד, אנא, רחם עלינו!" ³¹ ההמון גער בהם, אך העיוורים הגבירו את צעקותיהם. ³² כשהגיע ישוע למקום שבו ישבו העיוורים, עצר לרגע ושאל אותם: 'מה אתם רוצים שאעשה למענכם?"

³³ "אדוננו, אנחנו רוצים לראות," התחננו העיוורים.

³⁴ ישוע נמלא רחמים ונגע בעיניהם. מיד יכלו השניים לראות, והלכו אחרי ישוע.