M’Cheyne Bible Reading Plan

כא לאחר מכן ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה ללא ימים, כי השמים והארץ שקיימים היום נעלמו. ² ראיתי גם את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מן השמים מאת אלוהים. היא נראתה הדורה ככלה בחתונתה.

³ שמעתי קול רם מכיסא המלכות: "מעונו של אלוהים הוא בין בני-האדם; אלוהים יחיה איתם והם יהיו לו לעם. ⁴ הוא ימחה מעיניהם כל דמעה, ולא יהיה יותר מוות, אבל, קריאות צער או כאב. כל אלה ייעלמו לנצח!"

⁵ היושב על כיסא המלכות הכריז: "אני עושה הכול חדש!" הוא פנה אלי ואמר: "כתוב את אשר אומר לך, כי דברים אלה נכונים ואמיתיים: ⁶ תם ונשלם! אני האלף והתו – ההתחלה והסוף. את הצמא אשקה ממעיין מי-החיים חינם! ⁷ המנצח יירש את כל הברכות האלה; אני אהיה לו לאלוהים והוא יהיה לי לבן. ⁸ אך מוגי-הלב שמפנים לי את גבם, חסרי האמונה, הפושעים, המושחתים, הרוצחים, הנואפים, עובדי האלילים וכל השקרנים, יושלכו לאגם הבוער באש וגופרית אשר הוא המוות השני."

⁹ אחד משבעת המלאכים, שנשאו את שבע הקערות המלאות בשבע המגפות, ניגש אלי ואמר: "בוא איתי ואראה לך את הכלה – את אשת השה."

¹⁰ הוא נשא אותי ברוח אל הר גדול וגבוה, והראה לי את ירושלים עיר-הקודש יורדת מן השמים מאת אלוהים. ¹¹ העיר הייתה מלאה כבוד אלוהים; היא זרחה והקרינה נוגה כשל אבן יקרה שמבהיקה כבדולח. ¹² לעיר הייתה חומה גדולה וגבוהה ובה שנים-עשר שערים, ובכל שער עמד מלאך. על השערים היו כתובים שמות שנים-עשר שבטי ישראל. ¹³ שלושה שערים היו בצד מזרח, שלושה בצד צפון, שלושה בצד דרום ושלושה בצד מערב. ¹⁴ לחומת העיר היו שנים-עשר יסודות ועליהם כתובים שמות שנים-עשר שליחי השה.

¹⁵ המלאך אשר דיבר אלי החזיק בידו מכשיר-מדידה עשוי זהב, כדי למדוד את העיר, את שעריה ואת חומתה. ¹⁶ במדדו את העיר הוא נוכח לדעת שצורתה ריבועית – אורכה שווה לרוחבה. למעשה, צורת העיר כקובייה; כל הצלעות שוות – אורך, רוחב וגובה, כל צלע כ-2400 קילומטרים^[a]. ¹⁷ המלאך מדד את עובי החומה ונוכח לדעת שעובייה כ-65 מטרים^[b].

¹⁸ העיר עצמה הייתה עשויה זהב טהור ושקוף כזכוכית זכה ועדינה. החומה הייתה עשויה אבן-ישפה יקרה, ¹⁹ ובנויה של שתים-עשרה שכבות של אבני-יסוד משובצות באבני-חן יקרות.

אבן היסוד הראשונה משובצת בישפה

אבן היסוד השנייה משובצת בספיר

אבן היסוד השלישית משובצת בשבו

אבן היסוד הרביעית משובצת בברקת

²⁰ אבן היסוד החמישית משובצת ביהלום

אבן היסוד השישית משובצת באודם

אבן היסוד השביעית משובצת בתרשיש

אבן היסוד השמינית משובצת בשוהם

אבן היסוד התשיעית משובצת בפטדה

אבן היסוד העשירית משובצת בנופך

אבן היסוד האחת-עשרה משובצת בלשם

אבן היסוד השתים-עשרה משובצת באחלמה.

²¹ שנים-עשר השערים היו שתים-עשרה פנינים – כל שער פנינה. רחובה המרכזי של העיר מרוצף זהב טהור ושקוף כזכוכית.

²² לא הבחנתי בהיכל בעיר, כי היכל העיר הוא ה' אלוהי צבאות והשה. ²³ העיר הנפלאה הזאת אינה זקוקה לאור השמש או לאור הירח, שכן כבוד אלוהים וכבוד השה מאירים אותה באור רב. ²⁴ עמי העולם יחיו לאורה, ומלכי העולם יביאו אליה את כבודם ותפארתם. ²⁵ שערי העיר לא ייסגרו לעולם; הם יהיו פתוחים כל היום, כי לא יהיה לילה בעיר. ²⁶ כבודם ותפארתם של כל העמים יובאו אליה. ²⁷ עיר זאת תהיה קדושה וטהורה; לא יהיה בתוכה כל דבר טמא, לא יהיו בה חוטאים, שקרנים, נואפים ופושעים. רק הכתובים בספר-החיים של השה ייכנסו לעיר.

כ השכם בבוקר יום ראשון, עוד לפני הנץ החמה, באה מרים המגדלית אל קברו של ישוע וראתה שהאבן הוסרה מפתח הקבר. ² היא רצה מיד אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. היא קראה: "הם לקחו את האדון מהקבר! איננו יודעים היכן שמו אותו!"

פטרוס והתלמיד השני מיהרו יחד אל הקבר; התלמיד השני הקדים אותו והגיע ראשון. ⁵ הוא הביט פנימה וראה את התכריכים מונחים במקומם, אולם לא נכנס לקבר. ⁶ שמעון פטרוס בא אחריו ונכנס פנימה. גם הוא ראה את התכריכים. ⁷ הבד שעטף את ראשו של ישוע היה מקופל ומונח בצד בניפרד מהתכריכים. ⁸ ואז גם התלמיד האחר נכנס פנימה, ראה והאמין שישוע קם לתחייה. ⁹ כי עד אז לא הבינו שהכתובים ניבאו כי הוא יקום לתחייה.

¹⁰ שניהם הלכו הביתה, ¹¹ ובינתיים חזרה מרים אל הקבר, עמדה בחוץ ובכתה. היא העיפה מבט לתוך הקבר, ¹² ולפתע נגלו אליה שני מלאכים לבושי לבן יושבים במקום שבו הייתה גופת ישוע: אחד למרגלותיו ושני למראשותיו.

¹³ "מדוע את בוכה?" שאלו המלאכים.

"כי הם לקחו את אדוני ואיני יודעת היכן הניחו אותו," השיבה מרים.

¹⁴ היא הרגישה שמישהו עומד מאחוריה. כשהביטה לאחור ראתה את ישוע, אולם היא לא הכירה אותו.

¹⁵ "מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?" שאל אותה ישוע.

מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו: "אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו."

¹⁶ "מרים!" קרא ישוע.

היא פנתה להביט בו וקראה: "רבי!"

¹⁷ "אל תגעי בי," הזהיר אותה ישוע, "כי עדיין לא עליתי אל אבי. לכי אל האחים וספרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם."

¹⁸ מרים מיהרה אל התלמידים. "ראיתי את האדון!" קראה בהתלהבות, ומסרה להם את דבריו. ¹⁹ באותו ערב התכנסו התלמידים מאחורי דלתות נעולות, מפחד מנהיגי היהודים. לפתע עמד ישוע ביניהם ואמר: "שלום לכם!" ²⁰ הוא הראה להם את ידיו וצדו, והתלמידים שמחו מאוד לראות את אדונם.

²¹ שוב דיבר אליהם ישוע: "כשם שאבי שלח אותי, כך אני שולח אתכם." ²² הוא נשף ואמר: "קבלו את רוח הקודש. ²³ למי שתסלחו לחטאיו, הם ייסלחו לו, ולמי שלא תסחלו לחטאיו, הם לא ייסלחו לו." ²⁴ תומא התאום, אחד משנים-עשר התלמידים, נעדר מאותה אסיפה. ²⁵ כשסיפרו לו התלמידים שראו את האדון, תומא לא האמין. "לא אאמין בכך עד שאראה את נקבי המסמרים שבידיו ואגע בהם ובצדו," אמר.

²⁶ כעבור שמונה ימים שוב התכנסו התלמידים, והפעם היה תומא ביניהם. גם הפעם היו הדלתות נעולות. לפתע שוב עמד ישוע ביניהם וקרא: "שלום לכם!"

²⁷ ישוע פנה אל תומא ואמר: "גע בידי ובצד גופי, ואל תהיה יותר חסר-אמונה, כי אם תאמין!"

²⁸ "אדוני ואלוהי!" קרא לו תומא.

²⁹ ישוע המשיך לדבר אליו: "אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים." ³⁰ ישוע חולל עוד ניסים רבים לעיני תלמידיו אך הם לא נכתבו בספר זה. ³¹ הניסים בספר זה נכתבו כדי שתאמינו כי הוא המשיח בן-האלוהים, וכדי שעל-ידי אמונתכם בו תחיו חיי נצח.