M’Cheyne Bible Reading Plan
טז פולוס וסילא הלכו תחילה לדרבי ומשם ללוסטרה. בלוסטרה הם פגשו מאמין צעיר בשם טימותיוס. אמו הייתה יהודיה מאמינה, ואביו - יווני.
4 השלושה עברו מעיר לעיר ופרסמו את החלטת השליחים והזקנים בירושלים בנוגע למאמינים הגויים. 5 והקהילה המשיחית גדלה והתפתחה מיום ליום באמונה ובמספר.
6 לאחר מכן עברו פולוס ומלוויו דרך פריגיה וגלטיה, כי רוח הקודש אמר להם שלא להיכנס לאסיה הקטנה באותו מסע. 7 הם עברו לאורך גבולות מיסיה, והתכוננו ללכת צפונה - לביתיניה, אך רוח ישוע אמר להם שלא. 8 לכן במקום ללכת לביתיניה הם עברו דרך מיסיה, והלכו לעיר טרואס. 9 באותו לילה נראה לפולוס חזיון: הוא ראה בחלומו איש ממקדוניה (שביוון) מתחנן לפניו: "אנא, בוא אלינו למקדוניה ועזור לנו!" 10 מיד לאחר חלומו של פולוס עמדנו[a] לצאת למקדוניה, כי הגענו למסקנה שה' שולח אותנו לשם כדי לבשר את הבשורה.
11 עלינו על ספינה בטרואס והפלגנו לסמותרקיה, ולמחרת נסענו לנפוליס. 12 משם הגענו לפיליפי, שהייתה המושבה הרומאית הקרובה ביותר לגבול המקדוני, ונשארנו שם ימים אחדים.
13 בשבת יצאנו מחוץ לעיר והלכנו אל שפת הנהר, שם נהגה קבוצה אחת להתאסף לתפילה. התיישבנו שם ולימדנו את הנשים שנכחו במקום. 14 אחת מהן הייתה לידיה מהעיר תיאטירה, שהייתה סוחרת בבדי ארגמן. לידיה הייתה אישה יראת אלוהים, ועתה, כשהקשיבה לדבריו של פולוס, פתח אלוהים את לבה והיא האמינה לכל מה שאמר. 15 היא נטבלה יחד עם כל בני-ביתה, וביקשה מאיתנו להתארח אצלה. "אם אתם חושבים שאני באמת מאמינה באדון," אמרה, "בואו והתארחו בביתי." היא הפצירה בנו עד שהסכמנו.
16 יום אחד, כשבאנו למקום התפילה שעל שפת הנהר, פגשנו שפחה צעירה אחוזת-רוח ניחוש, שניבאה עתידות והרוויחה הרבה כסף לאדוניה. 17 היא רדפה אחרינו וצרחה: "אנשים אלה הם עבדי ה'; הם באו לספר לכם דרך ישועה!"
18 למורת רוחו של פולוס נמשך הדבר יום אחר יום, עד שלבסוף פנה אל השד שבתוכה וקרא: "בשם ישוע המשיח אני מצווה עליך לצאת ממנה!" והשד יצא מתוכה באותו רגע.
19 כשראו בעליה שאבדה תקוותם להרוויח כסף קל ומהיר, תפסו את פולוס וסילא וגררו אותם אל השופטים אשר בכיכר השוק.
20 "היהודים האלה משחיתים את העיר שלנו!" צרחו. 21 "הם מלמדים את האזרחים לעשות דברים המנוגדים לחוק הרומאי!"
22 לשמע דברים אלה התנפל ההמון על פולוס וסילא, והשופטים ציוו להפשיטם ולהלקותם בשוטים. 23 לאחר שהצליפו על גבם ללא רחמים, השליכו את השניים לכלא, והסוהר נצטווה לשמור עליהם כעל בבת-עינו (שאם לא כן יומת). 24 מאחר שהסוהר קיבל את הפקודה, השליך את השניים לצינוק ושם את רגליהם בסד.
25 בחצות הלילה התפללו פולוס וסילא ושרו לכבוד ה', וכל האסירים הקשיבו להם. 26 לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה שזעזעה את יסודות בית-הכלא. כל הדלתות נפתחו לרווחה, ואזיקיהם של כל האסירים ניתקו! 27 כשהתעורר הסוהר משנתו ומצא את כל דלתות הכלא פתוחות, היה בטוח שכל האסירים נמלטו, ולכן שלף מהר את חרבו כדי להתאבד. 28 אך פולוס צעק לעברו: "אל תהרוג את עצמך! כולנו כאן!"
29 בפחד וברעדה חיפש הסוהר נרות, רץ אל הצינוק ונפל לפני פולוס וסילא. 30 הוא הוציא אותם החוצה ושאל בתחינה: "רבותי, מה עלי לעשות כדי להיוושע?"
31 "עליך להאמין באדון ישוע," השיבו השניים, "ואז תיוושע - אתה וכל בני-ביתך בזכות האמונה!" 32 והם סיפרו לסוהר ולכל בני-ביתו את בשורת אלוהים. 33 באותה הזדמנות רחץ הסוהר את פצעיהם, ואחר כך נטבל עם כל בני ביתו. 34 לאחר מכן העלה אותם האיש לביתו וערך לפניהם סעודה גדולה. מה רבה הייתה שמחתו ושמחת כל בני-ביתו על שכולם האמינו עתה בה'. 35 למחרת בבוקר שלחו השופטים שוטרים אל הסוהר, ובפיהם הפקודה: שחרר את שני האסירים ותן להם ללכת!"
36 הסוהר מיהר אל פולוס ואמר: "השופטים ציוו עלי לשחרר אתכם; אתם חופשיים ללכת לדרככם!"
37 "בשום פנים ואופן לא!" השיב פולוס בהחלטיות. "למרות שאנחנו אזרחים רומאים ולא היינו אשמים בכל פשע, הכו אותנו בשוטים לעיני כל העם! לא די בכך שהכו אותנו בשוטים והשליכו אותנו לכלא ללא משפט, הם רוצים עתה לשלח אותנו מכאן בחשאי? שיבואו הנה בעצמם וישחררו אותנו!"
38 השוטרים מסרו לשופטים את דבריו של פולוס, וכשנודע להם שפולוס וסילא היו אזרחים רומאים, חששו לחייהם. 39 משום כך הזדרזו השופטים ללכת בעצמם לבית-הכלא, והתחננו לפני השניים שיואילו בטובם לעזוב את העיר. 40 פולוס וסילא יצאו מן הכלא וחזרו לביתה של לידיה. לאחר שעודדו את המאמינים שפגשו שם, הלכו השניים לדרכם.
יא כאשר התקרבו לירושלים והגיעו לבית-פגי ובית-עניה, שעל הר הזיתים, פנה ישוע אל שניים מתלמידיו ואמר:
2 "לכו אל הכפר ממול, ובכניסה תראו עיר קשור שמעולם לא רכבו עליו. התירו את העיר והביאו אותו אלי. 3 אם מישהו ישאל אתכם מה אתם עושים, אמרו לו, 'אדוננו זקוק לעיר, אך הוא ישיב אותו בהקדם.'"
6 התלמידים השיבו שישוע ביקש מהם להביא לו את העיר, והאנשים לא התנגדו יותר.
7 הם הביאו את העיר לישוע, וכל התלמידים הניחו את מעיליהם על גבו, כדי שישוע יוכל לשבת בנוח. 8 רבים מן הקהל פרשו את מעיליהם על הדרך לפני ישוע, ואחרים כרתו ענפים והניחו אותם על הדרך.
9 הקהל, שנמלא התלהבות, נדחף ונדחק אל ישוע מכל עבר וקרא: "הושע-נא! ברוך הבא בשם ה'! 10 תבורך מלכות דוד הבאה עלינו! הושע-נא במרומים!"
11 כל הקהל הזה ליווה את ישוע אל תוך העיר. מאוחר יותר נכנס ישוע לבית-המקדש והביט סביבו בתשומת לב מרובה, אולם מאחר שהשעה הייתה מאוחרת הוא עזב את המקום והלך עם תלמידיו לבית-עניה.
12 למחרת בבוקר, בעזבם את בית-עניה, היה ישוע רעב. 13 הוא ראה מרחוק עץ תאנה עם עלים ירוקים ורעננים. ישוע התקרב אל העץ וחיפש תאנים, אולם לא מצא דבר מלבד עלים, כי טרם הגיעה העונה.
14 ישוע קילל את התאנה ואמר: "מהיום והלאה איש לא יאכל תאנים ממך!"" והתלמידים שמעו זאת.
15 הם חזרו לירושלים וישוע הלך ישר לבית-המקדש. הוא החל לגרש משם את כל הסוחרים והקונים, הפך את השולחנות של מחליפי הכספים ואת הדוכנים של סוחרי היונים, 16 ולא הרשה לאיש לשאת כלים וסחורה דרך המקדש.
17 ישוע פנה אל הקהל הנדהם: "כתוב בכתבי-הקודש[a]: 'ביתי הוא בית תפילה ייקרא לכל העמים.' אולם אתם הפכתם את בית האלוהים למאורת גנבים!" 18 ראשי הכוהנים והסופרים שמעו על מה שישוע עשה, והחלו לתכנן כיצד להיפטר ממנו. למעשה הם פחדו ממנו, מפני שכל העם העריץ אותו ואהב את מה שלימד.
19 באותו ערב יצאו ישוע ותלמידיו אל מחוץ לעיר. 20 בבוקר שוב עברו ליד עץ התאנה, ונדהמו לראות שהעץ יבש לגמרי. 21 פטרוס נזכר במה שישוע עשה יום קודם ואמר: "ראה, רבי- העץ שקיללת התייבש לגמרי!"
22 "פשוט האמינו באלוהים, אמר ישוע. 23 "אילו באמת האמנתם בכוחו של אלוהים, יכולתם לצוות על ההר הזה לזוז ממקומו ולהיזרק לים. אם תאמינו ולא תטילו ספק יתקיים דברכם. 24 דעו לכם, אתם יכולים להתפלל בעד כל דבר, ואם תאמינו שתקבלו את אשר ביקשתם, באמת תקבלו! 25 אבל בשעה שאתם מתפללים עליכם לסלוח תמיד לכל מי שאתם שומרים לו טינה, כדי שאביכם שבשמים יסלח גם לכם על חטאיכם. 26 אם לא תסלחו לאחרים – גם אביכם שבשמים לא יסלח לכם!"
29 "אני אענה לשאלתכם בתנאי שאתם תענו לשאלתי," השיב ישוע. 30 "אמרו לי, האם נשלח יוחנן המטביל על-ידי אלוהים או על-ידי בני-אדם?" 31 הם התייעצו ביניהם: "אם נאמר שאלוהים שלח אותו, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. 32 אולם אם נאמר שלא אלוהים שלח אותו, כל העם יתנפל עלינו, כי הוא מאמין שיוחנן היה נביא שנשלח על-ידי אלוהים."
33 לאחר התייעצות ממושכת השיבו הזקנים: "איננו יכולים לענות לך, מפני שאיננו יודעים את התשובה."
על כן השיב להם ישוע: "אם כן, גם אני לא אענה על שאלתכם."
Habrit Hakhadasha/Haderekh “The Way” (Hebrew Living New Testament)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.®
Used by permission. All rights reserved worldwide.