M’Cheyne Bible Reading Plan

יא עד מהרה נודע לשליחים ולשאר האחים ביהודה שגם הגויים נושעים על-ידי האמונה במשיח. ² כשחזר פטרוס לירושלים החלו היהודים המשיחיים למתוח עליו ביקורת.

³ "אתה ביקרת בביתם של גויים, ואפילו אכלת איתם!" טענו.

⁴ ואז סיפר להם פטרוס את הסיפור כולו - מראשיתו ועד סופו:

⁵ "יום אחד בשעה שהתפללתי ביפו ראיתי חזיון: סדין גדול, קשור בארבע קצותיו, הורד מן השמים. ⁶ בתוך הסדין היו כל מיני חיות, זוחלים ועופות טרפים. ⁷ לאחר מכן שמעתי קול שציווה עלי: 'קום, פטרוס, שחט ואכול כל מה שאתה רוצה!'"

⁸ "'חס וחלילה, אדוני!' עניתי. 'מעולם לא אכלתי אוכל טמא!'

⁹ "אולם אותו קול חזר ואמר: 'עליך לשמוע בקול אלוהים! אם אלוהים אומר שמשהו מסוים טהור, סימן שהוא טהור!'

¹⁰ "חזיון זה חזר ונשנה שלוש פעמים, ולאחר מכן הועלה הסדין לשמים. ¹¹ באותה שעה הגיעו אל הבית שבו התארחתי שלושה אנשים שנשלחו מקיסריה, ¹² ורוח הקודש אמר לי ללכת איתם ללא היסוס, למרות היותם גויים! ששת האחים האלה הצטרפו אלי, וכעבור יום הגענו לקיסריה - לביתו של האדם ששלח את השלושה. ¹³ הוא סיפר לנו שמלאך ה' נגלה אליו וציווה עליו לשלוח אנשים ליפו, כדי למצוא את שמעון פטרוס. ¹⁴ 'הוא יאמר לך ולבני ביתך כיצד תוכל להיוושע!' אמר לו המלאך.

¹⁵ "כשהתחלתי לבשר להם צלח רוח הקודש על הנאספים, בדיוק כפי שצלח עלינו בתחילה. ¹⁶ ואז נזכרתי בדברי האדון: 'יוחנן הטביל אתכם במים, אולם עוד זמן-מה תיטבלו ברוח הקודש.' ¹⁷ ואם אלוהים נתן לגויים האלה אותה המתנה שנתן לנו, כשהאמנו באדון ישוע המשיח, מי אני שאתווכח אתו?"

¹⁸ דבריו של פטרוס השביעו את רצונם של היהודים המשיחיים, והם החלו להלל ולשבח את האלוהים. "כן," אמרו, "גם לגויים העניק אלוהים את הזכות לחזור בתשובה ולקבל חיי נצח!"

¹⁹ המאמינים אשר נמלטו מירושלים, בעת הרדיפה שהחלה לאחר מותו של סטפנוס, הגיעו בינתיים עד צור וצידון, קפריסין ואנטיוכיה. בכל מקום הם הכריזו על הבשורה, אבל רק ליהודים. ²⁰ אך מאמינים אחדים, שנסעו מקפריסין וקוריניה לאנטיוכיה, סיפרו גם לכמה יוונים על האדון ישוע. ²¹ האדון ברך את מאמציהם, וגויים רבים האמינו באדון ישוע.

²² כששמעו על כך חברי הקהילה בירושלים, שלחו את בר-נבא לאנטיוכיה כדי לעזור למאמינים החדשים. ²³ כשהגיע בר-נבא לאנטיוכיה וראה את מעשיו הנפלאים של ה', הוא נמלא שמחה רבה ועודד את המאמינים לדבוק באדון בכל מחיר. ²⁴ בר-נבא היה אדם טוב לב, מלא רוח הקודש ובעל אמונה חזקה. באותה עת נוספו אנשים רבים לקהל המאמינים.

²⁵ לאחר מכן נסע בר-נבא לטרסוס כדי לחפש את שאול, ²⁶ וכשמצא אותו, חזר עמו לאנטיוכיה. השניים נשארו באנטיוכיה שנה שלמה ולימדו את המאמינים החדשים והרבים (שם, באנטיוכיה, החלו לכנות את תלמידי ישוע המשיח בשם "משיחיים").

²⁷ באותה תקופה באו לאנטיוכיה נביאים אחדים מירושלים. ²⁸ אחד מהם, אגבוס שמו, קם באחת האספות וניבא, בהשראת רוח הקודש, שרעב כבד יבוא על כל האימפריה הרומאית (נבואתו התגשמה בתקופת שלטונו של קלודיוס). ²⁹ משום כך החליטו המאמינים באנטיוכיה לשלוח עזרה כספית לאחיהם ביהודה, כל אחד כפי יכולתו. ³⁰ לאחר שאספו את התרומות מסרו אותן לבר-נבא ולשאול, כדי שיביאו אותן לזקני הקהילה בירושלים.

ו זמן קצר לאחר מכן חזרו ישוע ותלמידיו לנצרת – עירו של ישוע. בשבת הלך ישוע לבית הכנסת ולימד את הקהל. אנשים רבים התפלאו מאוד על חוכמתו ועל הניסים שחולל. אך הם ידעו שהוא אחד מהם ושהוא גר בסביבה וקראו: "הוא אינו טוב מאתנו. הוא סך הכול נגר פשוט, בנה של מרים ואחיהם של יעקב, יוסף, יהודה ושמעון; ואחיותיו גרות כאן בינינו." הדבר גרם להם עלבון.

⁴ הנביא הוא מכובד רק בקרב אנשים זרים," השיב להם ישוע. "בני עירו, בני משפחתו וחבריו לעולם אינם מכבדים אותו." ⁵ בגלל חוסר אמונתם לא יכול היה ישוע לעשות שם מעשי גבורה גדולים. הוא רק הניח את ידיו על מספר חולים וריפא אותם. ⁶ חוסר אמונתם הרשים אותו מאוד.

לאחר מכן עבר ישוע מכפר לכפר ולימד את האנשים. ⁷ הוא קרא אליו את שנים-עשר התלמידים, נתן להם סמכות וכוח לגרש רוחות רעות ושדים, ושלח אותם בזוגות אל הכפרים והערים. הוא אמר להם שלא ייקחו איתם דבר מלבד מקל הליכה; לא מזון, לא שמיכות, לא כסף ולא בגדים נוספים או זוג נעליים נוסף.

¹⁰ "בכל כפר הישארו אצל מארח אחד בלבד; אל תעברו ממקום למקום," הורה להם ישוע. ¹¹ "אם במקום כלשהו לא יקבלו אתכם ולא יקשיבו לכם, לכו משם. אך לפני שתלכו נקו את האבק מרגליכם, כדי שהאנשים יראו שמילאתם את חובתכם ועתה הנכם עוזבים אותם לגורלם."

¹² וכך יצאו השליחים לדרך. לכל מי שפגשו בדרך קראו לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא. ¹³ הם גרשו שדים רבים, ריפאו הרבה חולים ומשחו אותם בשמן.

¹⁴ גם המלך הורדוס שמע על אודות ישוע, משום שכולם דיברו על הניסים שחולל. המלך חשב את ישוע ליוחנן המטביל שקם לתחייה, ולכן אמר: "איני מתפלא על כך שהוא יכול לעשות ניסים ונפלאות." ¹⁵ אנשים אחרים חשבו את ישוע לאליהו הנביא שקם לתחייה; היו שטענו כי ישוע הוא נביא חדש בדומה לנביאים שחיו בעבר.

¹⁶ "לא," אמר המלך הורדוס בהחלטיות. "אני בטוח שזהו יוחנן, האיש שאת ראשו כרתי. הוא קם לתחייה!"

זמן מה קודם לכן שלח הורדוס חיילים לאסור את יוחנן, כי יוחנן אמר שאסור להורדוס להתחתן עם הורודיה – אשת אחיו פיליפוס. ¹⁹ הורודיה שנאה את יוחנן בשל כך ורצתה במותו כנקמה, אולם לשם כך היה עליה לקבל את רשותו של הורדוס. ²⁰ ואילו הורדוס כיבד את יוחנן ולא הרשה להורודיה לפגוע בו, כי ידע שיוחנן הוא אדם ישר וקדוש. הורדוס אהב מאוד להקשיב לדברי יוחנן אף כי גרמו לו מבוכה.

²¹ ביום הולדתו של הורדוס הייתה להורודיה הזדמנות מצוינת להשיג את מבוקשה. המלך ערך מסיבה גדולה לכל האנשים החשובים, לקציני הצבא ולמושלי הגליל. בתה של הורודיה נכנסה לאולם ושעשעה את האורחים בריקודים. הורדוס נהנה כל-כך מריקודיה עד שנשבע בפזיזות: "חי נפשי, את יכולה לבקש ממני כל מה שתרצי ואני מבטיח שתקבלי זאת; עד חצי המלכות אתן לך!"

²⁴ הבת יצאה מהאולם בהתרגשות ומיהרה להתייעץ עם אמה. הורודיה הורתה לה מיד: "בקשי ממנו את ראשו של יוחנן המטביל!"

²⁵ הבת מיהרה חזרה אל המלך וקראה: "אני רוצה את ראשו של יוחנן המטביל על מגש ומיד!" ²⁶ המלך נמלא צער רב, אך לא יכול היה להפר את שבועתו בנוכחות האורחים, אז שלח את אחד משומרי ראשו אל הכלא, כדי לכרות את ראשו של יוחנן. השומר כרת את ראשו של יוחנן והביאו חזרה על מגש. הוא מסר את המגש לבת, וזו מסרה אותו לאמה.

²⁹ כאשר שמעו תלמידי יוחנן מה שקרה, באו לקחת את גופתו וקברו אותה לפי הדת.

³⁰ בינתיים חזרו השליחים ממסעם וסיפרו לישוע כל מה שעשו ולימדו.

³¹ "הבה ניקח חופשה קצרה מן הקהל הרב הזה וננוח במקום שקט – הרחק מכול המולה," הציע ישוע, כי אנשים כה רבים באו אליהם, כך שלא היה להם זמן לאכול. ³² ישוע ותלמידיו הפליגו בסירה למקום שבו קיוו לנוח. ³³ אך אנשים רבים ראו אותם בעת שעזבו ורצו לפניהם לאורך החוף; הם כבר המתינו לישוע ותלמידיו במקום שבו עגנה הסירה. ³⁴ כאשר ירד ישוע מהסירה וראה את הקהל שחיכה לו על החוף, נמלא חמלה, כי הם נראו בעיניו כעדר ללא רועה. הוא לימד אותם דברים רבים שהיה עליהם לדעת. עם רדת הערב באו התלמידים לישוע וביקשוהו: "אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות מזון בכפרי הסביבה, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין דבר לאכול."

³⁷ "אתם בעצמכם תאכילו אותם." השיב ישוע.

"במה נאכיל אותם?" שאלו התלמידים בתמיהה. "נצטרך הון תועפות כדי לקנות אוכל לכל האנשים האלה!"

³⁸ "לכו לראות כמה ככרות לחם יש לנו," אמר ישוע.

הם חזרו ואמרו: "יש בידינו חמש ככרות לחם ושני דגים." ישוע ביקש מהקהל לשבת על הדשא, ולשבת בשורות של חמישים או מאה איש. ⁴¹ הוא לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים והודה לאלוהים על האוכל. לאחר מכן פרס את הלחם ונתן לכל אחד מתלמידיו פרוסת לחם וחתיכת דג, כדי שיגישו לקהל. ⁴² והאנשים אכלו עד ששבעו לחלוטין!

כחמשת-אלפים גברים השתתפו בארוחה, ולבסוף כשנאספו הפירורים והשאריות מהארץ הם מילאו שנים-עשר סלים. ⁴⁵ בתום הארוחה ביקש ישוע מתלמידיו לעלות לסירה ולשוט לבית-צידה, שם יפגוש אותם מאוחר יותר. ישוע עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולשלח אותו הביתה.

⁴⁶ לאחר שעזבו כולם עלה ישוע על אחד ההרים להתפלל. ⁴⁷ בלילה, בזמן שהתלמידים היו בסירה באמצע הים וישוע היה על החוף, ⁴⁸ הוא ראה שתלמידיו בצרה – שהם חותרים בחוזקה ונאבקים עם הרוח והגלים.

בערך בשעה שלוש בבוקר הלך אליהם ישוע כשהוא הולך על-פני המים, ⁴⁹ אולם כשראו התלמידים אדם הולך על-פני המים, נבהלו מאוד וצרחו מפחד, כי חשבו שראו רוח רפאים.

⁵⁰ ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם: "אל תפחדו; זה אני!" ⁵¹ הוא עלה לסירה והרוח פסקה.

התלמידים ישבו שם נבוכים לגמרי ולא הבינו כיצד זה קרה, ⁵² כי למרות הפלא של הערב הקודם הם עדיין לא הפנימו את מה שקרה.

ישוע ותלמידיו הגיעו לגינוסר, קשרו את הסירה ועלו לחוף. אנשי המקום הכירו מיד את ישוע, ⁵⁵ ומיהרו לספר לכל אנשי הסביבה את דבר בואו. האנשים החלו להביא אליו חולים רבים על מיטות ואלונקות. ⁵⁶ הם נשאו את החולים לכל מקום שישוע הלך – לכפר, לעיר או לשדה – והתחננו לפניו שירשה להם לפחות לגעת בקצה בגדו; וכל מי שנגע בו נרפא.