¹⁴ כשהגיעו למרגלות ההר כבר ציפו להם אנשים רבים. איש אחד התקרב אל ישוע, כרע ברך לפניו והתחנן: ¹⁵ "אדוני, רחם נא על בני. הוא חולה במחלת אפילפסיה וסובל מאוד. לעתים קרובות הוא נופל לתוך אש או מים. ¹⁶ הבאתי את בני אל תלמידיך, אבל הם לא יכלו לרפא אותו."

¹⁷ "מה עיקש וחסר-אמונה הדור הזה!" קרא ישוע. "עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד!" ¹⁸ ישוע גער בשד שהיה בתוך הילד, והשד יצא ממנו. באותו רגע הילד נרפא. ¹⁹ לאחר מכן, כשהתלמידים היו לבד עם ישוע, שאלו אותו: "מדוע אנחנו לא יכולנו לגרש את השד?"

²⁰ "בגלל חוסר אמונתכם," השיב ישוע. "אילו הייתה לכם אמונה אפילו כגרגר זעיר של חרדל, יכולתם לומר להר הזה: 'זוז!' והוא באמת היה זז, מכיוון שתוכלו לעשות כל דבר. ²¹ אבל שד כזה יוצא רק לאחר צום ותפילה."

¹⁴ למרגלות ההר הם פגשו את תשעת התלמידים האחרים, מוקפים בקהל רב ומתווכחים עם כמה סופרים. ¹⁵ הקהל הביט בישוע בכבוד ובהערצה, וכולם רצו לקבל את פניו.

¹⁶ "על מה אתם מתווכחים?" שאל ישוע.

¹⁷ איש מהקהל השיב: "רבי, הבאתי אליך את בני שתרפא אותו; נכנס בו שד המונע ממנו לדבר. ¹⁸ בכל פעם שהשד תוקף את הילד הוא משליך אותו על הרצפה, והילד האומלל מזיל ריר מפיו, שיניו נוקשות וכוחותיו עוזבים אותו. ביקשתי מתלמידיך לגרש את השד, אך הם לא יכלו לעשות זאת."

¹⁹ "הו, אנשים קטני אמונה," אמר ישוע, "מתי סוף-סוף תאמינו? עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד."

²⁰ הם הביאו אליו את הילד, אך ברגע שראה השד את ישוע הוא תקף את הילד, הפיל אותו על הרצפה וריר נזל מפיו. ²¹ "מתי החלו ההתקפות האלה?" שאל ישוע.

"בהיותו ילד קטן," השיב האב.

²² "לעיתים קרובות מנסה השד לדחוף את הילד לתוך אש או לתוך מים, כדי להרוג אותו. אנא, רחם עלינו ועזור לנו, אם אתה יכול."

²³ "אם אני יכול?" אמר ישוע. "אם אתה מאמין, הכול אפשרי ובר ביצוע!"

²⁴ "אני מאמין! אנא עזור לי וחזק את אמונתי!" התחנן האב בבכי.

²⁵ כשראה ישוע שהקהל הולך ורב, נזף בשד ופקד: "שד חרש ואילם, אני מצווה עליך לעזוב את הילד הזה ולא לשוב אליו לעולם!" ²⁶ השד פרץ בצעקה מפחידה ושוב השליך את הילד על הרצפה. הילד התפתל על הרצפה עד שאפסו כוחותיו והשד יצא ממנו. הוא שכב ללא תנועה ונראה חיוור. "הילד מת." עבר לחש בין הקהל. ²⁷ אולם ישוע אחז בידו ועזר לו לעמוד על רגליו, והילד הזדקף – בריא לגמרי. ²⁸ כאשר נשאר ישוע בבית עם תלמידיו לבדם, הם שאלו אותו: "מדוע לא יכולנו אנחנו לגרש את השד הזה?"

²⁹ "זהו מקרה מיוחד שדורש תפילה וצום," השיב ישוע. הם עזבו את האזור ההוא ועברו דרך הגליל. ישוע לא סיפר לאיש על בואם, כי רצה לבלות זמן מה עם תלמידיו ולהכינם לקראת מה שעומד לקרות לו. "בן-האדם עומד להימסר לידי אויביו," פתח ישוע. "הם יהרגו אותו, אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה."

³⁷ כשירדו מן ההר למחרת, באו אנשים רבים לקראת ישוע, ³⁸ ואחד מהם קרא: "רבי, אני מתחנן לפניך שתביט בבני היחיד. ³⁹ שד נכנס בו, ובכל פעם שהוא אוחז בבני הוא גורם לו לצרוח ללא סיבה, משליך אותו על הרצפה ומתיש את כוחו עד שריר נוזל מפיו. השד הזה מדכא את בני מאוד וכמעט שאינו עוזב אותו לנפשו. ⁴⁰ התחננתי לפני תלמידיך שיגרשו את השד, אבל הם לא יכלו לעשות זאת."

⁴¹ "איזה דור עקשן וחסר-אמונה!" קרא ישוע. "עד מתי אצטרך לסבול אתכם? הביאו את הילד!"

⁴² לפני שהספיק הילד להגיע אל ישוע, השד הפיל אותו ארצה כאשר הוא מזדעזע. אולם ישוע גירש ממנו את השד בגערה, ריפא אותו והשיבו לאביו.

⁴³ כשראו הנוכחים את הגילוי הזה של כוח אלוהים, נפלה עליהם יראה גדולה.

בעוד הקהל מתפעל ומחליף רשמים על מעשיו הנפלאים, אמר ישוע לתלמידיו: