הבשורה על-פי מרקוס 8

Habrit Hakhadasha/Haderekh

ח יום אחד כשהתאסף קהל גדול סביב ישוע, שוב לא היה להם מה לאכול. ישוע כינס את תלמידיו כדי לדון במצב.

² "אני מרחם על האנשים האלה," אמר. "הם נמצאים כאן כבר שלושה ימים, ונגמר להם האוכל. ³ אם אשלח אותם הביתה רעבים, הם יתעלפו בדרך, מפני שחלקם באו ממקומות רחוקים."

⁴ "מאין נמצא להם אוכל במקום השומם הזה?" שאלו התלמידים בפליאה.

⁵ "כמה ככרות לחם יש לכם?" שאל ישוע בהתעלמות מהערתם. "שבע", השיבו. ⁶ ישוע ביקש מהקהל לשבת על הארץ. הוא לקח את שבע ככרות הלחם, הודה לאלוהים עליהן, פרס את הלחם לפרוסות ונתן לתלמידיו כדי שיגישו לקהל. ⁷ הם מצאו גם כמה דגים קטנים. ישוע ברך עליהם וביקש מתלמידיו להגישם לקהל. למרבית הפלא אכלו כולם עד ששבעו, ולאחר מכן שלח אותם ישוע הביתה. כארבעת-אלפים איש השתתפו בארוחה באותו יום, וכשאספו את השאריות והפירורים הם מילאו שבעה סלים גדולים!"

¹⁰ מיד לאחר מכן עלו ישוע ותלמידיו לסירה ושטו לאזור דלמנותא. ¹¹ הפרושים בדלמנותא שמעו על בואו, ובאו להתווכח איתו ולנסותו. אמרו לישוע: "הראה לנו אות מהשמים, ואז נאמין בך."

¹² ישוע נאנח אנחה עמוקה והשיב: "לא אחולל למענכם כל פלא ולא אראה לכם כל אות מהשמים. כמה הוכחות דרושות לכם כדי שתאמינו?"

¹³ ישוע עזב אותם, חזר לסירה ושט לגדה השנייה של הכינרת. ¹⁴ התלמידים שכחו לקחת איתם מספיק אוכל, ונותר להם בסירה רק כיכר לחם אחת.

¹⁵ בהיותם בסירה הזהיר ישוע את תלמידיו בתקיפות: "היזהרו מהשאור של המלך הורדוס ושל הפרושים!"

¹⁶ "למה הוא מתכוון?" שאלו התלמידים זה את זה. לבסוף הגיעו למסקנה שהוא ודאי מדבר על כך ששכחו לקחת איתם מספיק לחם.

¹⁷ ישוע הקשיב לשיחתם והגיב: "אתם טועים לגמרי. איני מדבר כלל על הלחם שבסירה. האם קשה לכם כל-כך להבין זאת? ¹⁸ למה אתם לא רואים, למה אתם לא שומעים? למה אתם לא קולטים דבר?

¹⁹ האם שכחתם את 5000 האנשים שהאכלתי בחמש כיכרות לחם? אמרו לי, כמה לחם נותר לאחר הארוחה?"

"שנים-עשר סלים מלאים," ענו התלמידים במבוכה.

²⁰ "וכאשר האכלתי את 4000 האנשים בשבע ככרות לחם, כמה נותר בסוף?"

"שבעה סלים מלאים ," השיבו התלמידים.

²¹ "ואתם עוד מעזים לחשוב שאני דואג משום שיש לנו רק כיכר לחם אחת?"

²² בהגיעם לבית-צידה הביאו אליו מספר אנשים אדם עיוור, והתחננו לפניו שיגע בו וישיב לו את ראייתו. ²³ ישוע אחז ביד העיוור והוציאו אל מחוץ לכפר, שם ירק בעיניו והניח עליהן את ידיו.

"האם אתה רואה עכשיו?" שאל ישוע.

²⁴ האיש הביט סביבו והשיב: "כן! אני רואה אנשים; אבל הם נראים מטושטשים – כמו עצים מהלכים!"

²⁵ ישוע הניח שוב את ידיו על עיני האיש, והן נרפאו כליל. עתה יכול היה האיש לראות למרחוק בבירור.

²⁶ ישוע שלח אותו הביתה אל משפחתו ואמר: "אל תלך לספר את הדבר לאנשי הכפר; לך ישר הביתה."

²⁷ ישוע ותלמידיו עזבו את הגליל והלכו לכפרי קיסריה של פיליפוס. בדרך שאל ישוע את תלמידיו: "מה אומרים עלי אנשים? למי הם חושבים אותי?"

²⁸ "יש אנשים שחושבים שאתה יוחנן המטביל," ענו התלמידים, "ואחרים חושבים שאתה אליהו הנביא או נביא אחר שקם לתחייה."

²⁹ "מי אתם חושבים שאני?" המשיך ישוע לשאול.

"אתה המשיח!" קרא פטרוס. ³⁰ אולם ישוע הזהיר אותם שלא יגלו זאת לאיש.

³¹ רק מאז החל ישוע לספר להם על הייסורים המצפים לו, והוא עוד סיפר שראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים יגרמו למותו, אך יקום לתחייה לאחר שלושה ימים. ³² ישוע דיבר אתם בגלוי לב, אולם פטרוס לקח אותו הצידה והוכיח אותו: "אל תדבר כך!"

³³ ישוע הביט בפטרוס ואמר לו בחומרה: "סור ממני, שטן שכמותך! אתה מסתכל על כך מנקודת ראות אנושית, ולא מנקודת ראותו של אלוהים."

³⁴ ישוע ביקש מתלמידיו להתקרב אליו ולהקשיב. "מי שרוצה להיות תלמידי עליו להתכחש לעצמו, לשאת את צלבו וללכת אחרי. ³⁵ מי שחפץ להציל את חייו – יאבד אותם, אולם מי שיתכחש לחייו למעני ולמען הבשורה – יציל אותם.

³⁶ "איזה רווח יש לאדם שיכול להשיג את כל העולם אבל מפסיד את חייו? ³⁷ מה כבר יכול בן-אדם לתת בתמורה לחייו? ³⁸ דעו לכם, שכל מי שמתבייש בי ובדברי בדור החוטא וחסר האמונה הזה, הוא יהיה לבושה לבן האדם בבואו בכבוד אלוהים עם המלאכים הקדושים."