הבשורה על-פי יוחנן 20

Habrit Hakhadasha/Haderekh

כ השכם בבוקר יום ראשון, עוד לפני הנץ החמה, באה מרים המגדלית אל קברו של ישוע וראתה שהאבן הוסרה מפתח הקבר. ² היא רצה מיד אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. היא קראה: "הם לקחו את האדון מהקבר! איננו יודעים היכן שמו אותו!"

פטרוס והתלמיד השני מיהרו יחד אל הקבר; התלמיד השני הקדים אותו והגיע ראשון. ⁵ הוא הביט פנימה וראה את התכריכים מונחים במקומם, אולם לא נכנס לקבר. ⁶ שמעון פטרוס בא אחריו ונכנס פנימה. גם הוא ראה את התכריכים. ⁷ הבד שעטף את ראשו של ישוע היה מקופל ומונח בצד בניפרד מהתכריכים. ⁸ ואז גם התלמיד האחר נכנס פנימה, ראה והאמין שישוע קם לתחייה. ⁹ כי עד אז לא הבינו שהכתובים ניבאו כי הוא יקום לתחייה.

¹⁰ שניהם הלכו הביתה, ¹¹ ובינתיים חזרה מרים אל הקבר, עמדה בחוץ ובכתה. היא העיפה מבט לתוך הקבר, ¹² ולפתע נגלו אליה שני מלאכים לבושי לבן יושבים במקום שבו הייתה גופת ישוע: אחד למרגלותיו ושני למראשותיו.

¹³ "מדוע את בוכה?" שאלו המלאכים.

"כי הם לקחו את אדוני ואיני יודעת היכן הניחו אותו," השיבה מרים.

¹⁴ היא הרגישה שמישהו עומד מאחוריה. כשהביטה לאחור ראתה את ישוע, אולם היא לא הכירה אותו.

¹⁵ "מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?" שאל אותה ישוע.

מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו: "אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו."

¹⁶ "מרים!" קרא ישוע.

היא פנתה להביט בו וקראה: "רבי!"

¹⁷ "אל תגעי בי," הזהיר אותה ישוע, "כי עדיין לא עליתי אל אבי. לכי אל האחים וספרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם."

¹⁸ מרים מיהרה אל התלמידים. "ראיתי את האדון!" קראה בהתלהבות, ומסרה להם את דבריו. ¹⁹ באותו ערב התכנסו התלמידים מאחורי דלתות נעולות, מפחד מנהיגי היהודים. לפתע עמד ישוע ביניהם ואמר: "שלום לכם!" ²⁰ הוא הראה להם את ידיו וצדו, והתלמידים שמחו מאוד לראות את אדונם.

²¹ שוב דיבר אליהם ישוע: "כשם שאבי שלח אותי, כך אני שולח אתכם." ²² הוא נשף ואמר: "קבלו את רוח הקודש. ²³ למי שתסלחו לחטאיו, הם ייסלחו לו, ולמי שלא תסחלו לחטאיו, הם לא ייסלחו לו." ²⁴ תומא התאום, אחד משנים-עשר התלמידים, נעדר מאותה אסיפה. ²⁵ כשסיפרו לו התלמידים שראו את האדון, תומא לא האמין. "לא אאמין בכך עד שאראה את נקבי המסמרים שבידיו ואגע בהם ובצדו," אמר.

²⁶ כעבור שמונה ימים שוב התכנסו התלמידים, והפעם היה תומא ביניהם. גם הפעם היו הדלתות נעולות. לפתע שוב עמד ישוע ביניהם וקרא: "שלום לכם!"

²⁷ ישוע פנה אל תומא ואמר: "גע בידי ובצד גופי, ואל תהיה יותר חסר-אמונה, כי אם תאמין!"

²⁸ "אדוני ואלוהי!" קרא לו תומא.

²⁹ ישוע המשיך לדבר אליו: "אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים." ³⁰ ישוע חולל עוד ניסים רבים לעיני תלמידיו אך הם לא נכתבו בספר זה. ³¹ הניסים בספר זה נכתבו כדי שתאמינו כי הוא המשיח בן-האלוהים, וכדי שעל-ידי אמונתכם בו תחיו חיי נצח.