מעשי השליחים 2

Habrit Hakhadasha/Haderekh

ב שבעה שבועות חלפו מאז מותו של ישוע ותחייתו מן המתים, ויום חג השבועות הגיע. כשהתאספו המאמינים יחד באותו יום, ² נשמע לפתע קול סערה גדולה מן השמים, והרעש מילא את הבית שבו ישבו. ³ הנוכחים ראו מעין לשונות אש קטנות יורדות ונחות על ראשיהם, ⁴ וכל אחד מהם נמלא ברוח הקודש והחל לדבר בשפה שלא הייתה מוכרת לו, כי רוח הקודש העניק להם יכולת זאת.

⁵ הרבה יהודים אדוקים מארצות שונות עלו לירושלים לרגל החג, ⁶ ובשמעם את רעש הסערה מעל הבית ההוא, מיהרו אל המקום כדי לראות מה קרה. לתדהמתם הרבה כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפה שלו.

⁷ "כיצד ייתכן הדבר?" שאלו עולי-הרגל. "הלא כל האנשים האלה גרים בגליל! ⁸ כיצד הם יכולים לדבר בשפות המדוברות בארצות מולדתנו? ⁹ הרי אנחנו פרתיים, מדיים, עילמיים, אנשי ארם-נהריים, יהודה, קפודקיה, פונטוס, אסיה הקטנה; ¹⁰ פרוגיה, פמפוליה, מצרים; יש בינינו אנשים מהאזורים שליד קוריניה שבלוב, ומרומא; ¹¹ יהודים וגרים, כרתים וערבים - וכל אחד מאיתנו שומע בשפתו כיצד אנשים אלה מספרים על מעשיו של אלוהים ועל נפלאותיו!"

¹² כולם עמדו שם נבוכים ומבולבלים. "מה פירושו של הדבר?" שאלו זה את זה.

¹³ אולם בקרב הקהל היו גם כאלה שלעגו: "הם סתם שיכורים!"

¹⁴ שמעון פטרוס צעד קדימה, יחד עם אחד-עשר השליחים, ופנה אל ההמון: "תושבי ירושלים ואורחיה, הקשיבו היטב לדברי. ¹⁵ אחדים מכם טוענים שאנשים אלה שיכורים, אבל דעו לכם שהם אינם שיכורים! בני-אדם אינם נוהגים להשתכר בשעה תשע בבוקר! ¹⁶ מה שאתם רואים כאן הבוקר כבר נובא לפני שנים רבות בפי יואל הנביא, אשר אמר:^[a]

¹⁷ "'והיה אחרי כן (באחרית הימים),' אמר אלוהים,

'אשפוך את רוחי על כל בשר.

ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון,

בחוריכם חזינות יראו.

¹⁸ וגם על העבדים ועל השפחות

בימים ההמה אשפוך את רוחי.

¹⁹ ונתתי מופתים בשמים ובארץ –

דם ואש ותימרות עשן.

²⁰ השמש יהפך לחשך,

והירח - לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

²¹ והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט!'.

²² "אנשי ישראל, הקשיבו!" המשיך פטרוס. "אלוהים אישר בפומבי שישוע המשיח אכן שליח משמים, באמצעות הניסים והנפלאות שחולל על-ידו, ואתם יודעים זאת היטב, שהרי הניסים והנפלאות נעשו אצלכם. ²³ אולם אלוהים, שפעל לפי תוכניתו הערוכה מראש, הרשה לכם להסגיר את ישוע לידי הרומאים, כדי שיוקיעו אותו ויהרגוהו. ²⁴ ואז אלוהים שחרר אותו מייסורי המוות והחזירו לחיים, כי המוות לא יכול היה להחזיק בו!

²⁵ "דוד המלך דיבר על ישוע כשאמר^[b]:

'שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט.

²⁶ לכן שמח לבי ויגל כבודי,

אף בשרי ישכן לבטח,

²⁷ כי לא תעזב נפשי לשאול;

לא תתן חסידיך לראות שחת.

²⁸ תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את פניך,

נעימות בימינך נצח'.

²⁹ "אחים יקרים, חשבו נא! הרי דוד לא התכוון לעצמו כשאמר את הדברים שציטטתי זה עתה, שהרי הוא מת ונקבר, וקברו נמצא בעירנו עד היום הזה. ³⁰ אולם דוד היה נביא, ועל כן ידע היטב שה' הבטיח, בשבועה נצחית, שאחד מצאצאיו יהיה המשיח ויישב על כסאו. ³¹ דוד חזה את העתיד הרחוק וניבא את תחייתו של המשיח, באמרו שנפש המשיח לא תישאר בשאול, ושגופו לא יירקב. ³² הוא דיבר על המשיח, וכולנו עדים לכך שישוע זה, שעליו אנו מדברים, באמת קם מן המתים.

³³ "עתה יושב ישוע בשמים לימין האלוהים, וכפי שהובטח העניק לו אלוהים את הסמכות לשלוח את רוח הקודש, אשר גרם לכל מה שאתם רואים ושומעים היום.

³⁴ "לא, דוד לא התייחס אל עצמו בדברים שאמר, שהרי הוא מעולם לא עלה לשמים. מלבד זאת, דוד הוסיף ואמר במקום אחר^[c]:

'נאם ה' לאדני, שב לימיני,

³⁵ עד אשית את אויביך

הדם לרגליך'.

³⁶ משום כך אני קורא אל בית ישראל: דעו לכם שאלוהים הפקיד את ישוע, אשר צלבתם, להיות האדון והמשיח!"

³⁷ דבריו של פטרוס נגעו ללב השומעים, והם פנו אליו ואל השליחים האחרים בשאלה: "אחים, מה עלינו לעשות?"

³⁸ "עליכם לחזור בתשובה ולהיטבל בשם ישוע המשיח, כדי שייסלחו לכם חטאיכם," השיב פטרוס. "ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש. ³⁹ כי ה' הבטיח לתת את רוח הקודש לכל מי שיקרא בשם ה' אלוהינו, וגם לבניו - לרחוקים ולקרובים."

⁴⁰ פטרוס המשיך לספר להם על ישוע, והפציר בכל מאזיניו לחזור בתשובה ולהינצל מהדור הסורר הזה. ⁴¹ כשלושת אלפים איש האמינו באותו יום לדבריו של פטרוס ונטבלו במים. ⁴² הם הצטרפו אל יתר המאמינים, והשתתפו בקביעות בשיעוריהם של השליחים, בבציעת הלחם (כמצוות ישוע לזיכרון מותו) ובאסיפות תפילה. ⁴³ הניסים והנפלאות הרבים שחוללו השליחים מלאו את כולם יראת-כבוד לאלוהים.

⁴⁴ כל המאמינים התמידו להתאסף יחד, וחילקו ביניהם את כל מה שהיה להם. ⁴⁵ הם מכרו את כל רכושם, והתחלקו בכספם עם הנצרכים. ⁴⁶ מדי יום הם השתחוו יחד בבית-המקדש, נפגשו בבתיהם בקבוצות, לשם התחברות, ואכלו יחד את ארוחותיהם בשמחה ובהכרת-תודה. ⁴⁷ הם הללו את אלוהים, והם מצאו-חן בעיני כל העם. מדי יום הוסיף להם ה' את אלה שנושעו.